ברחוב של סמיון (2)

ואולי לא יהיה לי ילד.                             

אבל סמיון הכאיב לי כאילו יצא מתוכי.

כל מילה שפצה פצעה בזיכרון הכי כמוס שלי. 

הוא סיפר לאן הוריו לוקחים אותו עכשיו, אבל התחיל ללכת לצידי.

גם אחרי שעות בגן המשחקים, אף אם לא דהרה אחריו

אף אב לא גער עליו

וחולצתו המשוכה בצווארו החשידה,

הדאיגה, הרגיזה אותי.

רציתי שירוץ בשמחה אל ידיים רחבות אך

רק לבי התרחב ברחוב של סמיון

משחוקו המהדהד לאורך הדרך