אמרו חכמינו שהכיפה היא למען יכוף אדם ראשו בפני שמייא. ושמייא ירחמו עליו ויורידו גשמיהם בעיתם ולא על כיפתו של האדם כי אם על מטרייתו ועל גן הירקות שלו. החרדים שמים כיפה שחורה כי הם טוענים שמן הכיפה הסרוגה, המלאה נקבים, השכל בורח ואילו מן הכיפה השחורה אינו בורח. אך די בניסוי שעורכים במים על מנת להזים טענה זו.
והנה עזרי פתחי בנו הגרוש של יחיא הקונקורדנציה היה מובטל קשות ולא ידע איך לשבר פרנסתו להביא מזונות לגרושתו ולילדתו האהובה ימימה וישב בבית על בקבוק עראק זחלאווי וכילה ימיו מול הטלוויזיה כולל תכניות הילדים והנוער, או איך שכינה זאת יחיא "טמבלוויזיה" והיה מטמבל ימיו לריק ולא ידע מאום זולת טיבול האוכל בסחוג ובחילבה מבלולה ובשיחה בטלה עם טובול השכן.
והנה ראה אביו יחד עימו את כל העבריינים הכבדים, הרוצחים והאנסים והפוסטקים רחמנא ליצלן שעליהם נאמר "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי" אמנם עזרי היה בנו של יחיא אך הוא לא פשע בו ולא בהקדוש ברוך הוא זולת המשיכה שלו לבנות המין היפה שעליהן נאמר המין העיקש והמבלבל מוח. וזאת משום שהן אורבות בפתח לבעל אשר בא מן הציד או מן העבודה עייף ויגע ומבלבלות ומציקות את דעתו עד שיתרגז. וזה מה שקרה אולי לעזרי. אך לא נחטט יתר על המידה בדברים אלו.
והנה הוא ואביו הקונקורדנציה המנוע 3 ג`יגה, יושבים מול הטמבלויזיה על ג'עלה, לועסים עלי גת ורואים את משפטו של חיים בוזגלו האנס המזמר וההוא שם כיפת חצי לימון בבית המשפט המחוזי ואחריו עלה מוישה קרקובסקי הפורץ של הכספות ושם אף הוא כיפה של ברסלב יען כי יש לו אליבי - שהה באומן הקדושה אצל הקבר ולא פרץ הכספת. ויחיא הביט בבנו ואמר: "יואו יואו יא עזרי. נפתחה לך פרנסתך מן שמיא כפי שנאמר "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה!"
"מה קרה אבא? מה קשור המשפט הלזה?" תמה עזרי
"כי עכשיו אתה שוש תשיש בבית המשפט כמו שנאמר "ישפוט תבל בצדק ועמים במאה שערים!"
"עדיין לא הבנתי!"
"זה אומר שפרנסתך בידך. הנה נפתחו בפניך מאה שערים של פרנסה בשערי בית המשפט. כל אדם שני שמגיע לבית משפט שם כיפה על הראש. לפעמים הוא לא מוצא כיפה ואז הוא לוקח או גונב כיפה מהדתי הראשון שהוא רואה ומותיר אותו בגילוי ראש. ועתה, אם תפתח דוכן לכיפות בפתח בית המשפט אל מחוזי תבוא על שכרך יא אבן אל ממזר!"
והמנורה בקופסא של עזרי נדלקה והוא עשה חישוב כי אם ימכור כל כיפה בשלושים שקל או עשרים שקל ויצליח למכור עשר כיפות ליום הרי שעשה היומית ונשתכר כל צרכו ויקבל שכרו מאת השם יתברך ישתבח שמו לעד.
והלה הרהיב עוז וירד לחנות תשמישי הקדושה של תנעמי וקנה כיפות ברסלב, כיפות סרוגות חצי לימון, כיפות אתרוג של חסידים וכן שטריימל –אולי יבוא איזה מישהו שירצה בהצלחת משפטו וישים עליו לסגולה דבר כזה. ואילו השטריימל, או כפי שנהוג לכנותו בעדות המזרח- שטרעמבלאך היה יקר מן היקר, אולי אלפיים שקלים מחירו. ועוד מפרוות מינק וירבוע שנזדווגו לידי חסידות. אך עזרי שילם בתשלומים ובגלל שתנעמי היה חבר של יחיא קונרוקדנציה עשה לו מחיר יפה. יעני "מערוף"
והנה שם עזרי מדרך כף רגלו בפתח בית משפט כפי שמרדכי הצדיק ישב בשער העיר ושם קרטון כזה גדול ועליו הניח מרכולתו והנה כל הערסים והעבריינים הכבדים הבאים בשער בית המשפט בוחנים את סחורתו וממשמשים בה ואחד אומר לו בעזות מצח :בחייאת עיונק, אני צריך מאה שקל, נתקעתי ואין לי כסף להגיע לדימונה"
ואחד העבריינים הכבדים שלווה על ידי שוטרים קנה שתי כיפות ברסלב גדולות. וששאל אותו עזרי "למה שתיים?" ענה העבריין:
"אחת בשביל המשפט הזה ואחת בשביל העירעור!"
אך לא הספיק עזרי למכור לו את הכיפות והנה הופיע מלאך חבלה מרשוע מן אל יהושע פרוע בדמות שומר בית המשפט ושם רגל על סחורתו יען כמעשה גדליה האבו קרעא מצ`רלי וחצי היה ובנוסף בעט בכל הכיפות שנתפזרו ועזרי נחרד ואמר:
"מה אתה נוגע לי בעסק?"
"תיזהר שהחוק לא יעשה ממך רסק!" אמר השומר המרשוע
ועזרי ראה את סחורתו בסכנה ודחף השומר ונפנה להציל את סחורתו ודחף השומר ונפל השומר המרשוע אל השער ונחבטה קומתו וראשו במשקוף יען כי התעלף כפי שנאמר במזמור הפותח תפילת ההלל: "דחה דחיתני מנפול והשם עזרני" ואם נוריד את ה"נון" של העזרני נקבל את עזרי
שנעצר בידי שני שומרים והקהל העברייני שחיכה בתור לבית משפט עט על הכיפות כקופי בבון העטים על בננות ובוטנים ותפס רבות מהם ואף רב מכות עליהן ועזרי הצליח לתפוס את השטריימל היקר מתוך כל הסחורה לפני שנעצר.
הוא שוחרר בערבות ומה זאת אומרת בערבות – הוא נלקח בניידת משטרה שנסעה רחוק עד לערבות יריחו ושם הורידו אותו מן הנידית ואמרו לו: "אתה חופשי עד המשפט!" ומשם תפס טרמפ בחזרה לכפר סבא
ומיד נקבע לו הבאת אקספרס עתידית לפני שופט בעוון תקיפת שומר.
והנה עזרי האומלל ישב במשפט ואביו נמצא בקהל בוכה בדמעות שליש יען כי בנו בשרו מובא בפני שופט. והשפט היה היקה הפוץ מר מרכוס שטראוס בעל המבטא הכבד שירשו מאת קהילת פרנקפורט ועזרי שם עליו השטריימל וחיכה למוצא פיו ואביו אמר בליבו כי יהיה מליץ יושר בעדו יען כי עורך דין עלה יקר מידי וגבה דמי טיפול ודמי שכלול ודמי ביטול השם ירחם, ואם נחליף המילה עורך ונבלבלה כמגדל בבל נקבל "עוכר דין"
והנה דפק השופט בפטיש הגורל וקרא בית המשפט וקרא:
"הנאשם מר עזריאל פתחי נאשם כי ביום זה וזה מכר כיפות שלא ברישיון בשער בית המשפט, שומר שנקרא להעיר לו על כך הותקף על ידו באלימות ונחבל קשות. אתה מדוה או לא מודה?"
ועזרי קם עם השטריימל על ראשו והשופט ראה זאת וזעמו ניחר:
"מה זה! אמנם ראיתי עבריינים עם כיפות, אבל עבריין כמוך עם שטריימל?! אתה לא חסיד ולא בן של חסיד! אפילו אין לך זקן ופיאות!"
"חסידה הביאה אותי לעולם ואני לא אהיה לחסיד?" התחכם עזרי
"אל תבלבל במוח. תשאל את אבא שלך איך באת לעולם! יש אצלכם פסוק "שאל אביך ויגדך!" רטן השופט
"אכן, כל חייו חינכתי אותו שחסידה הביאה אותו לעולם! כפי שנאמר"גם חסידה בשמים ידעה מועדיה"ואני ידעתי את אשתי ותהר ותלד..." השיב יחיא
"אני חסיד של הקדוש ברוך הוא! אני חסיד שלו עוד מימי אבותינו בתימן!" אמר עזרי
"לא שמעתי על חסידות תימן!" אמר השופט וניסה להיזכר
ובאותו רגע התערב יחיא קונקורדנציה: "למעשה היו חסידות בתימן! הרי נאמר ואביא אתכם על כנפי נשרים ומה עם חסידות? גם להן יש כנפיים. והפסוק נתכוון לכנפיים בכלל. הווי אומר שיש חסידות ויש חסידים! ויש כיפות תימניות ומעתה ועד עולם יהיה גם שטרמבלך תימנית!"
"בנך נאשם במכירה שלא כחוק ובתקיפה!" רעם קולו של השופט
"אדוני ראש המשפט. הבן שלי מובטל ובלי פרנסה. ראה בטמבלוויזיה אנשים עם כיפות שבאים לבתי המשפט. והחליט לקחת יוזמה ולמכור כיפות. לקח וקנה כיפות מאת מר תנעמי ובא לבית משפט. עוד לא הספיק למכור הכיפה. בא מלאך חבלה ודיבר אלי ולא יפה ושם לו רגל על הארגז וגם בעט בו!"
"זו התגרות!" קראו אנשים מן הקהל
"שקט! דום שתיקה!" ציווה השופט
"שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון!" ציטט יחיא והמשיך "אז עזרי דחף השומר המרשוע בכדי להגן על עצמו יא שופט. והנה עכשיו הוא נאשם ויושב כאן בבית משפט עם שטרמבלאך יען כי לחסיד הפך. אני מבטיח שאם תשחרר אותו אני אלמד אותו לקח!"
"אם תראה לי ותוכיח לי שתלמד אותו לקח, אשקול לשחרר אותו!" קרא השופט המופתע
ויחיא קרב אל בנו במבט מפחיד ויאמר:
"יא עזרי – בוא אליי ילד רע ואתן לך מכות קשות!"
