המבט של מונה ליזה...

קראתי מאמר הדן באנרגיה זורמת ואנרגיה תקועה
לקחתי את התובנות אל תוך עצמי,מתוך צורך ממשי.
הצורך הזה להתבונן פנימה סחט את מלוא תעצומות ישותי..וחשתי את אותה זרימה שנתקעה.
שאלתי את עצמי אין סוף שאלות,לא היתה לי תשובה.
אז הנחתי לתקיעות לנפשה ובחרתי לשבת ולכתוב תודה.
הודתי לעצמי על השיעורים אותם אני יוצרת בעבור התפתחותי האישית.הודתי ליקום ולחבר מריעיו על המתנות הנפלאות המגיעות אל חיי.הודתי על היכולת שלי להיות תקועה כמו במסתם חד צדדי,שאין לו כיוון פריקה.הודתי על הזיהויי והחלטתי לדמיין לי נחל מדהים של מים בזרימה...ונהנהתי כל כך,בגלל החום הכבד-גם...
ואז..הטלפון שצילצל פתאום..שאל אם בא לי ללכת לים..
רציתי אבל ניזכרתי שאני "תקועה"...
צחקתי בקול והאיש בצידו האחר של המכשיר המופלא,לא הבין את התגובה...
הלכתי לים...
המסתם עוד היה שם במרכז מנגנוני החישה שלי(בבטן)
...ידעתי שאני תקועה.
ושם על החוף החם...באה לי תשובה ומזור למסתם..
פגשתי את האיש האחרון שרציתי להזמין לפגישה...
וכמו שעמד שם מולי בחיוך המליון דולר שלו..כאילו כלום לא קרה..
נתתי בו את אותו מבט רושף...של...לא ידעתי בדיוק מה..
פי נפתח ושפך קיטון של מים חמים בוערים...
הפקק נפתח..המסתם עף...
הכל יצא..
וואוו..!!!אמרתי לאיש שלא רציתי לפגוש..
מה שלומך???
טוב ..הוא ענה לי מהורהר כמהה..
ומה שלומך?
נתתי בו את מבט "המונה ליזה" שלי ,שכל כך אהב..
וביקשתי שיחליף תמונה..
יום נפלא!!!