דמו זיכרון

והיה

לאחר כי יילאו ימים משאם

תיכון דרכי

אני אלקח אל עולמי

עולמם של רוחות

ואביט על כולכם מלמעלה

מן הריחוף

ואשלח אליכם הס, כדרכי

אל תספידו אותי

אל תקריאו עליי חרטות

הודיעו ברבים יצירותיי

וידעתם

אמת, כי נתלוותה אליי

והעלו זיכרון ימים בהם השארתי עקבות

שמחותיי, זעקותיי, עיצבוני וקינותיי

ריקודיי במחולי חיים

עצותיי הטובות, ועצות הנפל שלי

דמו אותי

אני כצלם

צלמו של אדם

שעשועי זיכרון

ואם לרוחי יש מודעת, אני אדע אז

את עליונים ארחף, אל מדורים ואל מידרגים

ואת עליונים אתידע

אם יש מנצח, וידו היא הנטוייה

והיה כאשר אפגוש אותו, אשב על מידין

אני אמשיך את שתיקת האלם שלי

שתיקת השאלות, שאין להן משיב

הוא בוודאי יבחין

שרשרת שמחותיי

שירשורי עיצבוני

ואני בכתף מדומה, אמשוך

ובקול שקט אשלח

קולות דממה שבי

אוליי

זאת מציאות הצלם

המציאות הכי טובה, כי תתאפשר

אל תספידו זיכרון

אל תספידוני

השיאו עליי ברכות

ואיספוני אל המנוחות

וכי אלך, אני את פני עליון אראה

ואיווכח

אני כצלמו

הוא כצלמי

במילים ובלא מילים

יוצר מציאויות

יוצר שירה

יוצר סיפורת

יוצר הגות

יודע שמחה גם בכי יודע, ויודע קינה

בלדה היא כי תתגלגל

מציאות בעקב מציאות, כמו נולדת

וכמוני יאנח

כמוני יפנה אל השקט

אל קול הדממה

והיא כדוק וכדקה

אני אדום

אל תספידו אותי

זיכרוני כאדם

ואין קדושים אחרי מות

כי הרבב הוא יסוד

כי הרבב הוא מסד

ולכאורה

הוא כאבן, שבידי בונים

והם מאסו בה