בתור לקיוסק של בצפר תמיד יש מלא אנשים, ותמיד כולם דוחפים אחד את השני. ארז הוא תמיד זה שדוחפים אותו, ואף פעם לא זה שדוחף. גם כי הוא קטן יותר מכולם, וגם כי הוא מרוקאי, ואמא שלו אמרה לו שאם אתה מרוקאי תמיד יחפשו אותך. בדברים הקטנים כמו לדחוף בתור, ובדברים הגדולים כמו תעודת בגרות, אז מרוקאי לא יכול להרשות לעצמו להיות פושטק.
כשארז היה בכיתה ז' אף אחד כבר לא השתמש במילה 'פושטק', אבל ארז תמיד ידע שאסור לו להיות כזה, ותמיד הוא ניסה להיות בסדר. אבל הקטע המעצבן כשדוחפים אותך זה שאתה בטח גם כן דוחף מישהו בטעות, ואז הוא כועס עליך למרות שלא התכוונת בכלל לדחוף אותו. אז זה קרה לארז בתור לקיוסק, כשמישהו דחף אותו והוא דחף את מואבי, שהיה, למרות שאף אחד לא משתמש במילה הזאת, פושטק באבוה.
ארז אמר: "אני מצטער, לא התכוונתי לדחוף אותך, פשוט מישהו דחף אותי אז נפלתי..." אבל מואבי לא הקשיב לו וצרח: "ילד, מה אתה דוחף אותי?!" הקול שלו נשמע מוזר, כאילו הוא לא באמת כועס על ארז, וסתם צועק עליו בשביל הצחוקים. אז ארז חייך ולא אמר כלום, ואז מואבי אמר: "מה, לא לרמה 'שך לענות לי? זה בגלל שאני מרוקאי?" פתאום לארז לא היה מושג מה להגיד, אז הוא המשיך לשתוק, ובסוף מואבי בעט לו חלש ברגל, ואז שם את היד שלו על גולן ושניהם הלכו משם ונקרעו מצחוק.
מואבי וגולן היו בכיתה י"א, אבל ארז הכיר אותם. כולם הכירו אותם. הם היו מהילדים האלה שכולם אומרים שהם מצחיקים למרות שהם בדרך כלל לא נחמדים אליך, ושהמורים נורא אוהבים אותם למרות שהם נכשלים בהכל ועושים כל הזמן רעש. בכיתה ו' היה ילד כזה בכיתה של ארז. קראו לו איציק, והיה לו ADD, שזה הפרעת קשב וריכוז, וגם לארז יש. אבל איציק היה עושה רעש ואז אומר למורים שזה בגלל שיש לו ADD, וארז היה בשקט ואף פעם לא אמר שזה בגלל הADD. כולם בכיתה נורא אהבו את איציק, כי תמיד הוא היה מספר בדיחות על כורדים והיה עושה קטעים, שזה מושג רחב מאוד שמתאר קשת שלמה של דברים מצחיקים ודביליים שאפשר לעשות או להגיד.
מואבי וגולן היו בדיוק כמו איציק, רק שהם היו שניים. בטקס שהיה ביום הראשון, מורה אחת עלתה לבמה לדבר ואז הם התחילו למחוא כפיים כמו משוגעים ולצרוח: "אתי היא שלנו ולא ניתן אותה!" ובגלל שהם שניים שכל הזמן מגבים אחד את השני, לא היה להם אכפת שאומרים להם להיות בשקט.
ככה יצא שכבר ביום הראשון, כל הילדים החדשים למדו מי אלה מואבי וגולן, וארז למד גם שאי אפשר לנצח אותם.
.
אמא של ארז הייתה במטבח ואכלה מעדן חלב דל שומן. "אויש, זה מגעיל," היא אמרה ועשתה פרצוף. ארז שאל אותה: "אם זה מגעיל למה את אוכלת את זה?" והיא אמרה: "כי אין שום דבר אחר." ואז ארז סיפר לה על מה שקרה בקיוסק, אבל אמר לה שלא תדאג כי למרות שהוא יודע מי אלה מואבי וגולן, מואבי וגולן לא יודעים מי זה ארז, וכל עוד הם לא יודעים שום דבר לא יקרה. הוא רצה להגיד עוד משהו, אבל אמא שלו עצרה אותו ואמרה: "אתה רואה מה זה, ארז? איך אנשים לא מתביישים להגיד כאלה דברים. כאילו שאם הוא מרוקאי אז זה בסדר להיות חרא של בנאדם, כי כל המרוקאים הם חארות." היא הכניסה לפה עוד כפית ואז הוציאה אותה והצביעה איתה על ארז. "תזכור מה שאני אומרת לך ארזקוּ," היא אמרה ברצינות, "בגלל אנשים כאלה יש עדיין גזענות בארץ. אשכנזים ששונאים מזרחים, מזרחים ששונאים אשכנזים, ומזרחים ששונאים מזרחים."
אבל ארז לא הסכים איתה. הוא לא חשב שמואבי אמר משהו גזעני. הוא חשב שמואבי פשוט לא רוצה לקחת אחריות על זה שהוא חרא של בנאדם, אז הוא מאשים את הסבים שלו שבאו ממרוקו ולא מגליציה במקום את עצמו שצועק על ילדים שלא עשו לו כלום במקום לעזוב אותם בשקט.
.
ארז ישב ליד המגרש עם רותם ועם אמיר, ושלושתם אכלו סנדוויצ'ים. אמיר ורותם אכלו סנדוויצ'ים מהבית עטופים בנייר עם שוקולד השחר בפנים, וארז אכל סנדוויץ' מהקיוסק עם ביצה קשה, עגבניות, חמוצים ומשהו שהריח כמו בצל אבל היה לו צבע של גזר, שלארז לא היה אומץ לשאול את המוכרת מה זה. רותם אמר ש"האי" זה יותר טוב מ"השמיניה," ואמיר אמר לו ש"האי" זה חיקוי גרוע ושלרותם אין מושג על מה הוא מדבר. ארז גם רצה להגיד משהו, אבל אז הוא ראה את גולן, הפעם בלי מואבי, מתקרב אליו, אז הוא אמר את זה בשקט: "האי זה ממש לא חיקוי של השמיניה, אבל אני בכל זאת פחות אוהב את זה." זה לא עזר, כי גולן עמד בדיוק מאחוריו והתחיל לחקות אותו. "האי זה ממש לא חיקוי של השמיניה!" הוא אמר, ואז הביא לארז כאפה קטנה בעורף. ארז רצה להתעלם, אבל רותם קם, ואמר לגולן שיעוף מפה. גולן עשה לו זין עם האצבעות, ואז אמר לארז: "מה יא פרידמן, זה החברים שלך?" ארז אמר בשקט: "השם שלי זה לא פרידמן." "אז איך?" שאל גולן, וארז אמר: "ארז פדידה." גולן שתק ופתאום הוא הרגיש אמיץ. ואז גולן שאל: "אתה אח של דניאל פדידה?" "כן," ענה ארז, "ותגיד למואבי שאח של דניאל פדידה מוסר שזה שהוא מרוקאי זה לא תירוץ בשביל להיות מניאק."
אחר כך ארז הרגיש כאב בקצה של הראש שלו, ותוך שניה הפנים שלו היו תקועים באספלט. הוא צרח שגולן בן זונה ואחר כך התחרט שהוא לא עשה שום דבר אחר.
.
ארז לא הלך הביתה מוקדם למרות שירד לו מלא דם ואבא שלו בא לבצפר, והאחות אמרה שיש סיכוי שנשבר לו האף והוא ממש חייב ללכת לרופא. הוא לא ממש ידע למה הוא לא רוצה ללכת, אבל הייתה לו הרגשה שלחזור אל גולן עם תחבושת ומוט ברזל זה הרבה פחות אפקטיבי מלחזור אליו עם אף מדמם ומוט ברזל. הוא לא ידע מאיפה הוא ישיג מוט ברזל, אבל הוא הניח שבטח יש מלא כאלה במחסן של אחראי-התחזוקה, שזאת מילה יותר מכובדת לאב-בית, שזאת מילה יותר מכובדת לשרת. ארז החליט, מתוך שיקולים שנראו לו קרים והגיוניים, לשבור לגולן את הפרצוף. הוא אמר לאבא שלו שהוא יהיה בסדר, וביקש מהאחות שתתן לו את הצמר-גפן כדי לנקות לבד את הדם, והלך לחפש משהו כבד שעשוי מברזל.
.
בחדר של אחראי-התחזוקה לא היו ברזלים, אבל הייתה לבנה אחת, שארז כבר סחב יותר מדי מכדי שיוכל להתחרט עכשיו. הוא רצה לצעוק לגולן שיבוא, שנראה אותו גבר, שיבוא כי אני לא פוחד ממנו. נראה אותך, גולן. אבל הוא לא קרא לגולן, הוא רק אמר את המשפטים האלה בראש. כי הוא ידע איפה גולן. הוא עם מואבי במחששה מאחורי הבניין של כיתות ט', מחוץ לגדר של בצפר. השומר תמיד נותן להם לצאת, וגם נותן להם כיף כל פעם ושואל מה קורה ואם יש להם אש. כשארז עבר לידו, הוא היה באמצע לעשות תשחץ ב"העיר", ובמילא לא היה אכפת לו מי יוצא, כי הוא ידע מה זה להיות מכור ושלא יתנו לך לצאת לעשן את מנת הניקוטין שלך. וכשארז שאל, הוא אמר שכן, מואבי וגולן שם, שאל את ארז אם יש לו אש ולא שאל את ארז למה הוא מסתובב עם לבנה בידיים. לארז לא הייתה אש, וכן הייתה לו לבנה, אבל כשהוא הגיע למקום שממנו אפשר לראות את מואבי וגולן, הוא כבר לא האמין לעצמו שהוא ידפוק אותה בראש של אחד מהם. הוא המשיך להחזיק את הלבנה והסתכל עליהם, חצי שמח וחצי מרחם עליהם, כי הוא ידע שאם מישהו מהבצפר יראה אותם מתנשקים, חייהם לא יהיו חיים עד סוף י"ב.
