היא ישבה על המזח וצפתה ביופיים של אורות יפו בליל, נדמה היה לה לרגע שהיא נמצאת בארץ רחוקה, רחוקה גם מן הרגשת הריק שהתחוללה בתוכה, היא חשבה לעצמה: זה לא ייתכן שזה זה- אלו החיים שלה, הרי כשהייתה קטנה דמיינה אותם אחרת לגמרי,היא הרשתה לעצמה לרגע להפליג בדמיונותיה, שם, מעבר לים הרחב, לאיים הרחוקים, למקומות האקזוטיים, אליו, לבחור מן החלומות, לזה שיממש את הציפיות והחיים איתו יהיו כהרפתקה אחת גדולה.
היא התפלאה על עצמה איך לא חזרה מיד הביתה מיום העבודה , היא ידעה שכאשר תחזור ערן יחל במלאכת החקירה, היא לא הבינה בכלל מה החשש שלו מבגידה או כל דבר אחר, הרי הוא מכיר אותה , יודע כמה היא מקובעת, מרובעת...
בכל מקרה, חשבה לעצמה הייתה חייבת לברוח ואילו רק לדקה אל המרחב, אל האויר, היא הרגישה שהיא לא יכולה לשאת יותר את שגרת חייה והייתה חייבת אתנחתא קלה.
היא המשיכה להפליג בדמיונותיה אבל אלו נקטעו בבת אחת:
" מה פרח כמוך עושה בלילה במקום כזה?" היא הסתכלה מעלה, לגבר שעמד מעליה , והחשש החל לבעור בעצמותיה,הוא היה גבוה ובריון, היא יודעת, היא פחדנית .. בדרך כלל.. אבל הפעם החליטה לשבור את השגרה ובמקום להתעלם או לנוס על נפשה היא החליטה לענות לו:" מסתכלת על הים הגדול, ותוהה תהיות",בכוונה דיברה אליו בשפה גבוהה, פנייתו אליה כ"פרח" יצרה אצלה תחושת התנשאות כלפיו.
הגבר יצא מן החשיכה והתיישב לידה בלי לשאול את רשותה,היא כבר התכוונה לפתוח את פיה ולפנות אליו באופן לא כל כך נעים, אך כאשר ראתה את פניו הרכות והנאות נמלכה בדעתה ואפשרה לו להתיישב לידה.
הוא הציג עצמו כיוני וסיפר לה שהוא גר לא רחוק וזהו המקום הקבוע שלו בו כל ערב הוא לוקח פאוזה מהחיים שלו ומגיע לשם כדי לתהות על החיים שמעבר לים..
היא צחקה לעצמה וחשבה איזה סיפור נדוש, היא קצת שמחה שהוא הפתיע ונראה היה לה כאיש שיחה, מתורבת, קצת כמותה..
והחליטה לשתף פעולה..
הם הפליגו בשיחה, הוא סיפר לה שהוא איש משפחה, עובד בעבודה אפרורית אך חלומו הגדול הוא לטייל בעולם ולאסוף חוויות, היא הקשיבה , וסיפרה גם היא על עצמה.. על החלומות שלה על כך שהיא מרגישה פספוס על חייה, היא לא האמינה שהיא נפתחת כך בפניו, אך התחושה הייתה כאילו היא מכירה אותו שנים...
הכל קרה כל כך מהר..ופתאום הייתה המולה והמון התקהל סביבה היא הסתכלה לצידה וראתה את יוני שותת דם , היא לא הרגישה דבר, כאלו הייתה שרויה בחלום.
כאשר התעוררה הייתה שכובה במיטת בית חולים עם יד חבושה , לא קרה לה דבר , הכדור רק שרט אותה , הסבירו לה שכנראה מההלם התעלפה.
ערן החזיק את ידה והיה נראה כאילו עולמו הלך ליפול עליו, היא פתאום חשה שהיא כן חשובה לו,
אך מה קרה שם חשבה לעצמה, ולא ידעה למצוא את המילים כדי לשאול על שהתרחש,היא לא הייתה צריכה, ערן החל לספר:
אותו בחור שקרא לעצמו יוני , מסתבר ש"עבד" בלפתות נשים בודדות, הוא היה "צד" אותן בים , מתחזה למה שהן רצו, ומנהל איתן רומן, בדרך הוא גם היה עושק את כספן- נוכל מוכר למשטרה שלא הצליחה לשים את ידה עליו, באותו לילה עקב אחריו בעלה של אחת הנשים אשר אותן פיתה.
נהרסו חייו יטען אחר כך אותו הבעל, אשתו עזבה אותו, לקחה את ילדיו, הוא פוטר מעבודתו והרגיש שעליו לפגוע באחראי לכל המהפכה בחייו.. הוא לא התכוון, הוא ירה.. פגע והרג..
והיא?פתאום הבינה, היא ניצלה מאותה הרפתקה מטורפת , שבכלל לא התכוונה לה , היא רק רצתה לחלום בשקט על ארץ רחוקה, על איים קסומים .. על מה שמעבר לים.. על אותו בחור שנמצא שם, שקיים.
היא הסתכלה על ערן והרגישה הקלה, שהוא זה ששם בשבילה, היא החלה להשלים עם העובדה שחיי השגרה שיש לה הם לאו דווקא גרועים , הם אולי.. קצת משעממים.. אבל חביבים..
אך לא עבר אפילו רגע אחד וכאשר נכנס הרופא המסוקס.. מבפנים התעורר אצלה שוב אותו ניצוץ, אותה תקווה לחיים אחרים, חיי הרפתקה..
**כל הזכויות שמורות לעדיה**
