שמחת היקום

     מבעד לשמשת חלון האוטובוס

     המכוסה רסיסי בוץ של

     סופת ליל האתמול,

     הבטתי אל נוף המחר,

     צבוע בגוונים עזים

     של צחור ונקי, חולפים ביעף,

     יפים ומרוחקים.

    נטפי  חמה, שרטטו קווי אודם

    בתכלת השחר, פאתי קדם,

    וברכב האש דוהרים אל העתיד

    להיות עבר.

    עצי השדרה העוטים שלכת,

נ   נעים ברוח, מושיטים ענפיהם

    זה לזה, אמיריהם

    בברכת שלום.

   ציפורי מדרכות מפזזות סביב,

   ברוח המבדרת ציצת נוצתם,

   יחדיו עם יונים לא צחורות,

   מרחיקים יחדיו את בדידותם.

   אף העץ הבודד הניצב

   יחיד על תלולית החולות,

   קד קידתו בברכת גיל

   בשמחה אל נוגה האורות.

   רק האנשים אשר סביבי

   ישבו שותקים וקודרים.