חורפים ימים את פניהם

מחכים לבוא אביב

לפשוט את מלבושם

באה רוח, וטפחה לחייהם

התעוררו בציפיה

לשפעת הרביבים, כי תבוא

כי תרווה

כל צמח שואף למים

מאין מעיין ייכלו בדיו

ונבלו עלעליו עד כי יפחת

והנשיאים

אליהם נישאים עיניים

אבדה להם עצה

ולא יניפו יד לשלום

כהידחפם במסיע

בלא נשמע קולם

בוודאי ישנו מוצא

אוליי בהתפזר עננים

יצוף ויעלה פני משטחיו

והימים נדחפים מהכא להתם

צמאים כמו גרון ניחר

והם לא יודעים מוצאם

אבל כהיסוגם

צופיים הם, פניהם לאופק

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון