חוג ציור
היא עומדת בחצי פרופיל עם חצי חיוך על שפתותיה האור הרך מהחלון מכסה את גופה העירום בגוונים מפויסים.
משהו בעיניה המתריסות כמו מביט אליו כמו רוצה להגיד לו דבר מה , העפרון והיד סרבו לרישום על הדף והתוצאה המאולצת כלל לא מצאה חן בעיניו.
הרים את עיניו ישר לתוך עיניה הכהות מחפש תשובה או חיזוק, אגל זעה זעיר גלש במורד אפה אל שפתה העליונה, חש בו משהו מאוד חושני, באותו אגל טל של זיעתה. רטט פנימי בלתי נכבש עבר לאורך גוו, החל ברישום פניה , לחייה השקועות כמעה, אפה החוצפני משהו, עיניה העטופות בריסים ארוכים זורמות אליו ומעוררות את נשמתו ויצריו, מצחה עם רמזי קמטים עדינים כמו אדוות הים, סנטרה ובו גומת חן המפתה לגעת, אוזניה החבויות מעט בסבך שערה והשער הגולש בגלים קלים על כתפיה הרחבות הנושאות עליהן את כל היופי.
העפרון כמו מעצמו משח את תווי פניה על הנייר אט, אט נגלו לו פניה כפי שראה אותם בתוכו בנשמתו, חיוך קל נגע בזויות פיו, במשך הרשום.
הביט ברשום שלפניו מרוצה אך לא שבע משהו ממנה היה חסר, איזה קו חמקמק או גוון, לא יכול היה למצוא את החסר, בחוסר מנוחה רשם ומחק ורשם ושוב מחק, עד שרוח קלילה עברה בשערה והסיטה קווצת שער מעל מצחה ושוותה לה מראה מעט נועז יותר, מהר ורשם את החסר וחיוך של עונג עלה על פניו.
נותר עוד זמן מה עד סוף השיעור ישב מבויש מה והביט בערומה המרהיב , ידיה השלובות מעט וחצי תומכות את שדיה, הסגלגלים, בטנה הקמורה החופנת בתוכה חמימות ,פלומת שערה בין רגליה ממתיקה סוד, רגליה ארוכות ושריריות בוהקות בחום מתגרה וכפות רגליה בהירות ועדינות .
חש חמימות מתפשטת באבריו ורק שחיוך גדול עלה על שפתותיה הבין נבוך את אשר קרה לו, הוריד את עיניו נבוך מנסה להסתיר את הבליטה המביכה במכנסיו, סומק עז הציף את פניו.
בגמר השיעור חכה בפתח חדר ההלבשה, רצה להגיד לה משהו, לנסות להסביר מעט,.
כשיצאה פנה אליה " סליחה אני רוצה לומר לך משהו אפשר?"
" שדר, יאללה , אין לי זמן" ענתה במבטא רוסי כבד
" תראי, אני מצייר כבר הרה זמן , גם דוגמניות בערום, זה פעם ראשונה שזה קרה לי, משהו במבט של הפנט אותי" אמר במבוכה .
" תעזוב, בחייך אני אוהבת ושמחה שמתרגשים מהגוף שלי, זה טבעי ואתה עוד צעיר" והמבטא נעלם מקולה.
" אורי" אמר והושיט את ידו." ומה שמך?"
"מאיה, אם זה משנה לך" התריסה בפניו והסתובבה ללכת.
דחף בלתי נשלט דחף אותו לאחוז במרפקה "יש סיכוי שתסכימי לשתות איתי כוס קפה בפינה למטה ולשוחח מעט?" התחנן קולו.
"עזוב לא יצא לך כלום מאחת כמוני, אתם הסטודנטים מתלהבים מהר מאוד אבל נרגעים עוד יותר מהר, בכלל על מה יש לי לשוחח איתך?" ענתה ופנתה ללכת.
"מאיה, אני רוצה לפחות לתת לך את הציור שציירתי אותך" אמר והושיט לה את הדף המגולגל.
לקחה מידו את הציור בחיוך, פתחה את הדף בסקרנות והסתכלה בו, אורי עקב אחר עיניה בסקרנות וקצת חרדה "מה תהא תגובתה" חשב.
" למה ציירת רק את הפנים?, בשביל זה לא צריך דוגמנית ערום" הרימה את עיניה מהרישום
" לא מוצא חן בעיניך הרישום ?" עינו התחננו לתוך עיניה
" דוקא, יפה, אני אשתה אתך קפה בתנאי שתתן לי את הציור, יש בו משהו שאני אוהבת ועדין לא יכולה להגיד מה בדיוק" ענתה ועיניה צוחקות.
ירדו יחד במדרגות , אל הרחבה שלפני המכללה, שם הצביע אורי על פסל העשוי משאריות מתכת מכופפות ויוצרות צורה לא ברורה " תקראי מה כתוב בתחתית הפסל" בקש ממאיה
מאיה התכופפה וקראה את התווית בתחתית הפסל ופרצה בצחוק משוחרר" לגוש הברזלים הזה הוא קורא אהבה, יש לו עוד הרבה מה ללמוד" צחקה מאיה.
" זה, אבא שלי פיסל, את יכולה לצחוק גם אני לא מבין אותו, אני נשבעתי לעצמי שאצור רק פיגורטיבי , אצייר את האדם, ואת סביבתו כך שלך אחד יבין, ולא יצטרך לנחש מה התכוון האמן" אורי אחז בעדינות בידה כדי שתסתכל עליו " את בטוחה שאת רוצה קפה? אולי נשב פה על הספסל ליד הפסל" הציע אורי
"מה אין לך כסף להזמין בחורה לקפה? אני אזמין אותך, בכלל אני רוצה שוקו חם, ומגיע לי קצת חום אחרי שעמדתי לפניך ערומה שעה שלמה" צחקקה מאיה.
סומק עז עלה על פניו של אורי " לא, לא התכונתי, רק רציתי.. חשבתי..." גמגם אורי
"טוב, טוב, תירגע, אבל שוקו חם אני חייבת" .
