סיפורים

רבין, אי מניעת רצח


דני ומורן – דיאלוג בסלון

(דני ומורן יושבים בסלון ורואים תוכנית תעודה על רצח רבין. על המסך, תמונות הארכיון מהעצרת והירי מופיעות ברצף, והקריינות נשמעת ברקע.)

דני: את יודעת, כשהייתי בן 15 הייתי בעצרת בכיכר ושמעתי את היריות.
מורן (מופתעת): מה? היית שם?
דני: כן, הגעתי עם חברים. היינו יחסית קרובים לבמה, ואז פתאום... יריות. לא האמנתי שזה קורה.
מורן: אז למה לא עשית משהו? לא יכולת לרוץ לתפוס את הרוצח?
דני (שותק לכמה שניות): מה? על מה את מדברת? הייתי ילד.
מורן (מקשה): זאת אומרת שעמדת שם ולא עשית כלום? אפילו לא צעקת?
דני (מבולבל): מורן, זה לא רציני... מי יכול היה לדעת? זה היה כל כך מהר...
מורן (בטון חותך): זאת אומרת שבחרתי בבן זוג שאין לו יוזמה ותושייה.

(דני נראה נדהם, פונה אליה בעיניים כואבות.)
דני: נו באמת, זה לא הוגן מה שאת אומרת.
מורן: מה נו באמת? למה אתה סותם לי את הפה? אני מנסה להבין למה אתה תמיד עומד מהצד.
דני: הבנתי, יאללה. הייתי בן 15! מי בכלל ידע מה קורה שם? הכול קרה תוך שניות!
מורן (בטון קר): במקום להקשיב לי, אתה רק מצטדק.

(שקט מתוח. על המסך מופיעות תמונות של רבין על הבמה דקות לפני הירי.)

מורן (שוברת את השקט): אתה יודע מה הכי כואב לי בכל הסיפור הזה? לא מה שעשית אז, אלא שזה מייצג אותך גם היום.
דני: מה זה אמור להביע עכשיו?
מורן: זה לא רק העצרת ההיא. גם היום, כשיש בעיה, אתה תמיד מחכה שאני אקח יוזמה.
דני (מנסה לשמור על שלווה): מורן, זה לא פייר. תני לי דוגמה אחת.
מורן: דוגמה אחת? אוקיי. כשהברז במטבח טפטף שבועות עד שקראתי לאינסטלטור. למה לא עשית משהו?
דני: אמרת שתטפלי בזה!
מורן: נכון, כי ידעתי שאם אני לא עושה, זה פשוט לא יקרה!

(על המסך נשמעים עדי ראייה מהעצרת מתארים את רגעי הבלבול אחרי היריות. דני מסתכל על המסך ואז חוזר להביט במורן.)

דני: תקשיבי, אני לא איזה גיבור-על. אף אחד מאיתנו לא מושלם. אז הייתי ילד ולא עשיתי כלום, נכון. אבל את יודעת מה? גם עכשיו, אני לא אתן שיטילו עליי את כל האחריות.
מורן: אף אחד לא מבקש ממך להיות גיבור-על. רק תראה טיפה יותר יוזמה. תחשוב איך זה בשבילי, להרגיש שאני תמיד צריכה להיות המנהלת של הבית הזה.

(דני נאנח, קם מהספה, והולך לכיוון המטבח.)
מורן: לאן אתה הולך עכשיו?
דני: לשטוף כלים. אולי זה יגרום לך לחשוב שאני יוזם משהו.

(מורן מסתכלת עליו הולך, אבל נשארת לשבת. על המסך מופיעים קטעי וידאו של רבין שר את "שיר לשלום", קולו נשמע חזק וברור.)

מורן (בשקט, לעצמה): שיר לשלום. איך אפשר להרגיש שלום בבית אם אין הבנה?
(דני שומע אותה מרחוק, נעצר לרגע, אבל לא אומר דבר וממשיך למטבח.)

מורן: עכשיו הייתי יכולה להתקשר למשטרה.
דני: מה?!
מורן: כן, על אי מניעת רצח. היית שם, שמעת את היריות, ולא עשית כלום.
 

 

תגובות

גלי צבי-ויס / תלונות / 27/11/2024 15:14
שמואל כהן / עימות בין דני ומורן🌹🌹🌹 / 27/11/2024 15:39