על המזח

גלי הים מתנפצים אל המזח

השמש כבר מזמן שקעה

ואני עומדת על הקצה מביטה אל הירח

מבקשת סליחה

אף פעם לא ראיתי מה יש מעבר לאופק

הייתי עסוקה בהלקאות ובאשמה

עם היד על הדופק

נדמה לי שיפה זו השעה

להפסיק לנסות לחסר ולחבר

חיי אינם משוואה

הנטל כורע מעליי ואינני יכולה יותר

לא משנה אם תהיה או לא תהיה תוצאה

אני מרגישה שהתבגרתי

אבל חלק מליבי תמיד יהיה שייך לאותה ילדה

מהו שמה? פעם ידעתי

עכשיו אני לא כל כך בטוחה

שתי גחליליות מאירות את דרכי

שעד כה הייתה חשוכה

אבל מתוך ההרגל המגונה הזה שבי

אני פונה בחזרה.

גלי הים מתנפצים אל המזח

השמש כבר מזמן שקעה

ואני עומדת על הקצה מביטה אל הירח

כשמאחוריי עדיין מהבהבים מדי פעם רסיסים של תקווה.