חזרה ליצירות
סיפורים

דעיכה.

ליאן | (21/01/2009 13:57) | 73 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
את האמת? כואב להודות בזה אולי יותר מכל דבר אחר... דעכנו, והמכתבים והשירים של פעם רק מוכיחים לי כמה זה באמת פוגע.
 
פתאום נדמה שהכל שולי, ואז אני מזכירה לעצמי שאני כאן בזכות עצמי, ולא בזכות אף גבר שאי פעם נקרה בדרכי.
וזה לא משנה כל מה שעברנו, וזה לא משנה כל המכתבים שכתבת על "לעד " ו"ביחד לנצח" וזה לא משנה שאני עדין מתעקשת לומר לך "אני אוהבת אותך" , כי גם אם זה מה ששנינו מרגישים זה לא משנה את העובדה שאנחנו כבר לא אותם האנשים.
 
אתה כבר לא כותב מכתבים, ואני כבר לא שמה ממתקים בתיק שיהיה יום מתוק, ושאני עושה את זה אתה מתעצבן שאני מנסה להחזיר את העבר...
אני בוכה על כל שטות שאתה עושה, שפעם, לפני שנה הייתי מחייכת ומבליגה ואתה היית מלטף ומרגיע...
היום אתה מתרחק, מעדיף להישאר בצללים כדיי שלא נגיד מילים שפוגעות,
וזה כבר לא בכי על מה שהיה ולא יחזור... זה פשוט כאב על זה שפעם היינו אנשים שונים לחלוטין שהתפשרו אחד עם השניה לגבי המערכת יחסים ולא הגיעו לריב על כל ויכוח פעוט.
 
ברור שיש מה להציל עדיין, וברור שעם כל הכאב והסבל, אני לא רוצה לוותר, ותקרא לי עקשנית, אבל עצוב לי לראות שאחרי כל כך הרבה זמן יחד אנחנו פשוט מרימים ידיים,
השאלה היחידה שנשאלת,
היא עם יש לי עדיין עם מי להציל ?
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות