המלאכית

היכן את מלאכית צחת כנף

צחורה, אוורירית נעה בין העולמות,

נוגעת לוטפת צחור עולמה

אי שם בין הנשמות הלבנות.

פותחת ליבה לרוחות אהבה,

ללחן הבוקר וצפרירי הרוחות

והאש, הבוערת בעמקי לבבה

מבעירה, לוהבת גלי אהבתה.

היכן את מלאכית שומטת אברה

מוכת תשוקה אל בחיר ליבך

מושיט ידו למתת אהבה

אינו משיב אהבה כמידת אהבתך.

היכן את מלאכית יפת מראה

השוטחת משאלת לבה לפני אל חי

אנא אלוהי קח ממני מלאכותי

ברא אותי  כאישה, בת אנוש תחתי.

והאל הרואה  את עומק אהבתך

 מביט בך המלאכית וקולו נדם

נוגע בכתפך ממלא  בקשתך

וממלאכית מרום יצאת בת-אדם.

אל בחיר לבך אצה ידך פרושה

אהבתו מבקשת אליו קוראת בתשוקה

והוא גוו מפנה ממך והלאה

ומותירך בת אנוש מוכת אהבה.

היכן את מלאכית  גדומת כנף

דמך מדמם מגדמי  אברתך,

לאן תלכי וחרב אהבתך הבזויה,

מנקבת לבבך בדם אהבתך.

בדד בעולם אכזר משיקה כנפיך,

רק גדמיהן נעות עם תנועת ידך

אין בך מעוף אין בך רחף,

משייטת נעה רק בתוך עולמך.

היכן היא המלאכית כרותת כנף,

נטלה אל תוך ליבה עוולות עולמה,

רב בכייה ודמעותיה שזלגו מעינה

הטביעו  אותה בדמעות  אהבתה.