חזרה ליצירות
סיפורים

אפיזודה 1.

ליאן | (05/02/2009 21:23) | 94 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הדמעות, שאותן הזלתי על מערכת יחסים כל כך ארוכה, הופכות לכעס וחזרה לדמעות...
כעס עליך, שלא נתת הזדמנות.
כעס על עצמי שנתתי כל כך הרבה כאלה ולא הערכת.
דמעות על החוסר שליטה שהפרידה הביאה לחיי, ודמעות על המילים שכתבת.
אני לא רוצה את המכתבים שלך אצלי, אני לא רוצה את הבגדים שלך אצלי, אני לא רוצה את השרשרת שנתתי לך אצלי. אני לא רוצה להשאיר זכרונות אצלי.
אני רוצה למחוק את השנה האחרונה ,לפחות לבינתיים אני רוצה לשכוח אותך ואת  כל מה שהיה עד שאתגבר.
ואולי בעוד כמה ימים/חודשים אוכל לפתוח את התיבת פנדורה ולהסתכל על חלק מהדברים.
 
ההחלטות שהביאו אותנו למה שאנחנו, עומדות בהינן, אנחנו שני אנשים שונים מאוד שעברו הרבה דברים ביחד.
טיפשה שכמוני, חשבתי שאחרי שאמרת שהלהט חזר למערכת היחסים אחרי ההפסקה, הבנת משהו; אכן טיפשה.
חשבתי שאם אני רוצה כל כך שמשהו יצליח, הרי הצד שני רוצה בדיוק את אותו הדבר,
אז הסכמתי לסבול קצת, הסכמתי להבליג על דברים שאני יודעת שבכל סיטואציה אחרת לא הייתי מבליגה...הכל בשביל מה שנקרא "האושר שלך" או מה שהיה אמור להיות האושר שלנו.
רציתי להילחם , עלינו, אחרי כל מה שעברנו ביחד , כל הזכרונות, התמונות, הרגעים, רציתי לדעת שיש לי עוד בשביל מה להילחם כי לוחם לצידי גבר שאני כל כך אוהבת. אהבתי.
חשבתי שמה שחשוב לי, חשוב לך, ואם אני מוכנה לשבת ולדבר ולנסות לתקן, אז גם אתה תרצה את זה... אבל מחשבות לבד ומעשים לבד
 
הפחד שממנו אתה באת, הוביל גם אותי לאורך הרבה מאוד ירידות שהיו לנו, הפחד מההשלכות, אבל בסופו של דבר מה שהכניע אותי היה הרגש, שידעתי שאני אוהבת אותך ואני לא רוצה לוותר עליך ואנחנו נתגבר על הכל, ביחד. כמו שצריך.
בזמן האחרון שהתחלת להיות מרוחק ולהתייחס בצורה אדישה, ניסיתי לדובב אותך, לגרום לך להישאר, לבלות זמן... אני לא חושבת שזו הייתה טעות, פשוט הראית לי בדיוק מה אתה חושב עליי ועל כל המערכת יחסים הזו. וכנות זה דבר נהדר. במידה.
 
ידעתי שזה הולך לבוא, מצחיק לומר את זה, אבל אינטואיציה נשית פועלת לטובתי במקרים כאלה,
בכל זאת המשכתי להילחם, כי היה לי חשוב, מעבר לרגש. כי ידעתי שידידים אי אפשר להיות אחרי פרידה. אין פרידות נעימות ואין פרידות שהולכות טוב. פרידה היא דבר עצוב וכואב.
וידעתי שעדין נשאר רגש, לפחות מבחינתי, עדין אהבתי אותך  ועדין רציתי שננסה לתקן את הכל אבל אתה כבר היית מקובע על עצמך, עם הדעות שלך, ההשפעות והמחשבות.
 
נתתי כל כך הרבה מעצמי במהלך ה-כמעט- שנה הזו, ובאיזה שהוא מקום, ציפיתי שתהיה תגובה, שגם אתה תיתן מעצמך, שגם אתה תגיד "וואלה, היא שווה את זה, בוא ננסה שוב"
כי אני עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים כי חשבתי שבמצב הפוך, גם אתה תיתן לי את ההזדמנות הזו, וזו הסיבה היחידה לדמעות שלי ולכאב שלי, אכזבה ממי שחשבתי שהוא בנאדם שיודע להעריך מה יש לו -כשיש לו-.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות