היי...

   כתיבת ספר.

פרק 1.

היי קוראים לי ליטל ברוק.

לפני שאני אתחיל עם הסיפור שלי אני אספר לכם מעט על עצמי.

אז כמו שאמרתי קודם שמי הוא ליטל ברוק, נולדתי בניו-יורק שבארה"ב, אני בת 15 צבע העיניים שלי כחולות –ירוקות ויש לי שער שטאני ארוך, ועברתי מארה"ב לישראל בגיל 13 .

הנה תיארתי לכם איך אני נראית ומאיפה באתי ועכשיו אני יספר לכם טיפה על איך הכול התחיל.

אז ככה הכול התחיל כשהגעתי לבית הספר שלי שקוראים לו אמ"ית רננים, ואיך שנכנסתי דרך השער כבר אז הייתה לי הרגשה שהולך להיות לי לא קל כאן בבית-ספר.

בשנה הראשונה שלי בבית-ספר, בכיתה ז' היה לי כיף גם הייתי תלמידה ממוצעת אבל היו לי כמה מקצעות שבהם הייתי תלמידה מצטיינת והם היו: היסטוריה,מתמטיקה,לשון,אנגלית,ספורט,ומשחק.

כנראה אלה אותם המקצועות שבגללם ניתנה לי הזדמנות להיות בכול הבלאגן הזה.

גם שלוש החברות הכי טובות שלי מוריה והילה ובת-אל היו תלמידות מצטיינות באותם המקצועות בדיוק כמוני, כך שגם להם היה חלק בכל הדבר הזה.

כשהייתי בכיתה ח' התגלה לי,לבת-אל,למוריה,ולהילה למה המורות מכל הבנות בשכבה נתנו לנו את המבחנים הכי קשים, והרבה יותר עבודות לעשות.

וביום השני שלנו ללימודים, בהפסקת עשר המחנכת שלי מזי דרור קראה לי ולבת-אל לחדר מורות, ויותר מזה היא לא אמרה לנו כלום, אנחנו לא הבנו מה היא רצתה מאיתנו אנחנו לא עשינו כלום.

כשהגענו לחדר מורות ראינו שם את מוריה שהייתה אז בח'2 ואת הילה שהייתה אז בח'3, שאלנו אותן מה הן עושות פה? והם ענו לנו שגם המחנכות שלהם טלי ומיכלי קראו להם.

שנכנסו לחדר מורות והיו כמה מורות שהסתכלו עלינו חייכו ואמרו כל מיני דברים כמו כל-הכבוד או בהצלחה ואנחנו לא הבנו מה הם רוצות מאיתנו.

מזי הובילה אותנו לחדר של המנהל ושפתחנו את הדלת ראינו שם גם את מיכלי המחנכת של ח'2 וגם את טלי המחנכת של לח'3, ואנחנו פשוט לא הבנו מהם הם רוצות מאיתנו מה כבר עשינו רע כבר על היום השני של הלימודים?, אבל אז הם התחילו לדבר.

אחרי שהם סיפרו לנו שבית-הספר הוא רק סיפור כיסוי ושבעצם המקום הזה הוא הסוכנות החשאית של מדינת ישראל ושחוץ מפה  עוד כמה סוכנויות חשאיות חוץ מפה בכפר בתיה, קדימה,חיפה,ובאר-שבע, ושאנחנו מבין כל הבנות בשכבה נבחרנו להיות סוכנות חשאיות .

ישר כשהן אמרו את זה קמתי מהכיסא והתחלתי לחפש את המצלמה הנסתרת ואמרתי

"נו יאללה יגאל שילון קדימה אתה יכול לצאת החוצה נו באמת רואים שזאת מתיחה."

אבל הן המחנכות אמרו שרק אנחנו כאן וזו לא מתיחה.

ואז בת-אל אמרה ,"טוב נו נגיד שזה אמיתי אז למה דווקא אנחנו מכל הבנות בשכבה?" והן ענו לה "המקצועות שהכי חשוב שיהיה לסוכנת חשאית זה אנגלית , מתמטיקה, ספורט,מדעים, ומשחק.

ולכל אחת מאיתנו יש את המקצועות שבהם היא הכי טובה כמו למשל, בת-אל את טובה במתמטיקה,בציור,משחק,ומדעים, והילה את טובה באנגלית,מתמטיקה,מחשבים,ומשחק, ומוריה את טובה במתמטיקה,אנגלית,ספורט,ומשחק, וליטל את טובה במתמטיקה,משחק,מדעים,וכמובן מכיוון שאת באת מארה"ב את מדברת אנגלית שוטף, ולא רק זה לכולכן יש משהו משותף אתן כולכן יפות ומשכנעות ולכן תוכלו למשוך אליכן תשומת לב וגם להשיג מידע, הבנתם?."

"כן, נגיד אממ... אבל מה עם ההורים שלנו, מה הם יגידו?."

"אל תדאגו אנחנו נטפל בזה."

ובאותו הערב הם התקשרו להורים שלנו כל מחנכת אל ההורים של התלמידה שלה והן אמרו שהבנות שלהם זכו להשתתף בפרויקט מיוחד שכולל בתוכו טיסות לחו"ל כנסים וכדומה על חשבון בית הספר.

והורים הסכימו אבל רק אחרי שהם ביררו על המצב הביטחוני כמובן.

הכול היה בסדר היו לנו אימונים נפגשנו עם סוכנים וסוכנות אחרים וכמובן שגליתי שגם החבר שלי אלכס מונה להיות גם כן סוכן שמחתי אנחנו נוכל לנסוע לחו"ל ביחד.

אבל כל זה קרה בכיתה ח' ועכשיו אני כבר בכיתה ט'.

שנת הלימודים התחילה ממש טוב.

כולנו נפגשנו שוב(למרות שאני בת-אל מוריה והילה נפגשנו כבר במשימות החשאיות שלנו אז לא נורא עדיין אף אחד לא ידע על זה, אז עשינו את עצמנו שמחות לפגוש את כולם כאילו שלא פגשנו אותם חודשיים).

פיצלו את השכבה שלנו, אני והילה יצאנו בט'1 מוריה יצאה בט'2 ובת-אל יצאה בט'3.

הפיצול לא עשה טוב, לא כל המורות היו סוכנות חשאיות רק חלקם.

המורות שהיו סוכנות חשאיות היו: מזי דרור, טלי נירון, מיכלי מאדים, דינה בחדד, גלית שזיפון, מלכה גולני, ונחמה סקוט.
המחנכת שלי מרים רודן לא הייתה סוכנת חשאית כך שלא יכולנו לצאת בשיעור שלה.

יכולנו לצאת רק בשיעורי מדעים, היסטוריה, אזרחות, מתמטיקה, ספרות, ובכל שאר השיעורים הינו צריכות אישור מהמנהלת שכמובן ידעה על הסוכנות.

לא יכולתי לעבור לכיתה של מוריה או לכיתה של בת-אל מכיוון שכמו שהזכרתי קודם מרים רודן הייתה המחנכת שלנו(שלי ושל הילה) והיא לא הייתה סוכנת חשאית ולכן לא יכולתי להשאיר את הילה לבד, למוריה ולבת-אל היו לפחות מחנכות שהם היו מורות חשאיות אז לכן לא עברתי.

ביום ההולדת שלי הכול היה מושלם, כרגיל הגעתי לכיתה באיחור בגלל האוטובוס שהביא אותי לבית-ספר, וכשנכנסתי לכיתה כולם צעקו הפתעה והייתה שם מתנה ענקית פשוט גדולה  ליד השולחן שהייתי צריכה פשוט לעלות על הכיסא רק כדי לפתוח אותה ומבלי שהבנתי מה קורה פתאום החבר שלי אלכס יצא מתוך החבילה יחד עם בלוני הליום.

אמרתי לו שעל הפתעה הזאת הוא הולך לשלם אחר כך בגלל המחנכת שלי הייתה בכיתה.

באותו הרגע מזי בת-אל ומוריה הגיעו לכיתה וקראו לי והבנתי שזה בנוגע לסוכנות אז הילה הביאה פתק אישור מהמנהלת שאני והילה יכולות לצאת מהשיעור בנוגע לפרויקט שאנחנו משתתפות ומרים רודן נאלצה מבלי ברירה להסכים.

יצאנו מהכיתה ורצנו לבית מדרש.

שהגענו מזי הוציאה את אחד מהסידורים מהמקום הקישה את הסיסמא ופתחה את הדלת למעבדה הסודית, נכנסנו והלכנו למשרד שלה.

הילה שנכנסה אחרונה סגרה את הדלת ומזי התחילה לדבר.

"ליטל אני רוצה שתקשיבי לי טוב אוקי?"

"אני כולי אוזן המורה"

"אוקי אני רוצה שתגידי לי כל מה שאת יודעת על אלכס"

"למה מה הוא קשור, אני יודעת שהוא סוכן חשאי אבל לא אצלנו."

"אני יודעת אבל אנחנו חושבים שהוא בסכנה גדולה"

"מה למה?"

"כן,למה זכותה של ליטל לדעת למה אלכס בסכנה גדולה"

אמרו מוריה בת-אל והילה ביחד.

"אני אסביר לכן אחר כך אבל עכשיו תגידי מה את יודעת עליו, חשוב לי לדעת מה את יודעת עליו."

"טוב אממ... הוא בא מלונדון עם אחותו הקטנה דיאנה ושניהם סוכנים חשאיים, ואממ... הם גרים בפנימייה בשניהם וזהו, אבל שנייה למה הוא בסכנה?נו ספרי לי."

"טוב אז אלכס כנראה לא סיפר לך ששמו האמיתי הוא אלכסנדר השלישי ושהוא יורש העצר של כס המלכות האנגלי."

ואז הילה אמרה, "נו אבל למה הוא בסכנה את ממש מלחיצה את ליטל."

"טוב אז אנחנו לא יודעים מי מנסה להרוג אותו, ומכיוון שאלכס הוא סוכן ברשת של הסוכנים שלנו מחובתנו להגן עליו, ואנחנו צריכים ממך לעזור לנו להגן עליו."

"איך? אני אעשה הכול כדי להגן עליו."

"טוב אנחנו מצאנו לו ולאחותו דיאנה מקום מחבוא מצוין בפריז, הצענו לו ולאחותו את המקום להתחבא אבל אלכס לא מוכן ודיאנה לא מסכימה ללכת בלי אח שלה."

"למה הוא לא מוכן ללכת? אני אהרוג אותו יואו אני לא מאמינה עליו."

"הוא לא מוכן לעזוב אותך."

"מה? שאני אתפוס אותו אני אגמור לטרוריסטים את העבודה"

"אנחנו צריכים שאת תשכנעי אותו לעזוב."

"מה? לאאאאאאאאאא... אני לא יכולה כי אני בעצמי לא רוצה שהוא יעזוב אני יודעת שזה בשביל הביטחון אבל..."

"ליטל כמו שאמרת קודם את רוצה רק לטובתו של אלכס נכון ואת גם אמרת שאלכס צריך לנסוע אז קדימה תעשי את המוטל עליך."

"כן, כך יהיה."

כשיצאתי ממשרד עם הילה בת-אל ומוריה כל אחת הלכה לכיתה שלה וכולם אמרו לי,"הכול יהיה בסדר ליטל, את אוהבת אותו והוא אוהב אותך ואת יודעת מה אומרים תמיד אהבה תנצח ולמרות תהיו רחוקים תמיד תאהבו אחד את השני."

כשיצאתי ממבנה בית-הספר ראיתי את אלכס יושב ליד השער ומחכה לי.

כשהתקרבתי הוא אמר לי, "זה בשביל הילדה הכי יפה והכי חכמה בעולם שבמקרה היה לה היום יום-הולדת."

"זה מזכיר לי אלכס למה התאהבתי בך מהתחלה שראיתי אותך בבר מצווה של יונתן, בוא כבר אני צריכה לדבר איתך."

"למה, מה קרה?"

"בוא זה לא המקום לדבר על זה"

הלכנו עד לקרן רועי ושם פתחתי את "הארון חשמל" והקשתי את הסיסמא.

נכנסנו לחדר הפרטי שלי ושל החברות שלי, וסגרנו את הדלת.

"למה?"

"למה, מה ליטל אהובתי?"

"למה לא גילית לי שאתה יורש העצר של כס המלכות האנגלי?"

"כי היה אסור לי אני נשבעתי שאני לא מגלה לאף אחד אפילו לא לאנשים שקרובים אלי ביותר כמוך."

"ולמה את לא הולך למקום המסתור שהציעו לך?"

"כי אני לא יכול לעזוב אותך, יותר מידי כואב לי, אני יודע שאם אני אעזוב אותך לא יהיה לי חיים כי את כל החיים שלי את הלב והנשמה שלי."

"יופי גאון שלי אתה מתחיל לצטט משירים, די עכשיו ברצינות תקשיב גם אני לא רוצה שתעזוב כי זה יכאב לי ותאמין לי לא יהיה יום מבלי שאני אחשוב כמה אתה חסר לי, אבל אם יקרה לך משהו אני אתאבד תאמין לי פליז תיסע בשבילי."

"טוב נו אבל אני רוצה שתבטיחי לי דבר אחד."

"טוב מהו?"

"שתחשבי עלי יום יום ותדעי שאני תמיד אוהב אותך."

"אני מבטיחה,טוב יאללה בוא אני אלווה אותך עד לשער."

יצאנו מהחדר הסודי סגרנו אותו והתחלנו ללכת לכיוון השער.

בדרך לא החלפנו אף מילה אבל שהגענו לשער אמרתי לו,"אלכס אל תשכח אותי ותתחבר למסנג'ר כדי שנוכל לדבר וגם תמיד תהיה זמין בפלאפון אוף כבר עכשיו אני מתגעגעת אליך."

"נו באמת בואי הנה יפה שלי"

הוא משך אותי אליו והתנשקנו נשיקה אמיתית מפה לפה לא סתם.

הכול היה פשוט מהמם לא רציתי שהוא ילך אני רציתי אותו לי לא שילך,אבל לא יכולתי לסכן אותו.

לפתע שמעתי את קולה של מרים רודן צועקת עלי, "ליטל  תתביישי לך גברת צעירה, את עכשיו באה איתי למפקח הראשי."

פניתי לאלכס ואמרתי לו, "אמרתי לך שאתה תשלם על הפתעה שעשית לי אחר כך, ועכשיו לך כבר נו למה אתה מחכה."

חייכתי אליו והוא חייך אלי, זהו הוא הלך מעכשיו אני כבר לא יכולה לראות אותו רק במצלמת האינטרנט של המסנג'ר, אבל הייתה לי בעיה אחרת לפתור מרים רודן התקרבה אלי יותר ויותר.

כשחשבתי שאני כבר הולכת לקבל ריתוק ומכתב לתיק האישי והסוד שלי על הסוכנות החשאית הולך להתגלות פתאום המחנכת של ט' 2 גלית רונן והמחנכת של ט' 3 דינה חבדד הגיעו.

גלית אמרה משהו לדינה והלכה לה, ואז דינה באה למרים רודן ואמרה לה שהיא צריכה אותי למשהו דחוף בהיסטוריה שלא סובל דיחוי, מרים רודן הסכימה והיא אמרה שהיא הולכת להביא את המפקח הראשי.

"המורה דינה תודה רבה ממש תודה."

"זה בסדר בת-אל הודיעה לי, רק תעשי לי טובה בפעם הבאה תיזהרי יותר."

"יש עוד משהו אני חושבת שמרים רודן תחפש אותי בכיתות."

"כן גם אני חושבת כך בואי את תתחבאי מתחת לשולחן של בת-אל התיק שלה ושל קורל יספיק כדי להסתיר אותך מעיניי הנץ של מרים רודן."

אני ודינה נכנסנו לכיתה ט' 3 וכמו שדינה אמרה אני התחבאתי מתחת לשולחן של בת-אל.

כמו שאני ודינה ניחשנו מרים רודן הגיעה לכיתה ט' 3 עם המפקח הראשי  ואז דינה אמרה לה שחזרתי לכיתה.

אחרי שמרים רודן הלכה חיכנו כמה דקות ואז אני בת-אל ודינה יצאנו מהכיתה.

דינה הלכה לקרוא למזי ואני בכיתי לא יכולתי שלא, ובת-אל לא אמרה כלום רק הקשיבה לי.

אחרי כמה דקות מזי ודינה הגיעו וביחד הלכנו למשרד של מזי.

שנכנסנו לחדר שוב התחלתי לבכות ופשוט לא יכולתי להפסיק, רק אחרי שנרגעתי טיפה סיפרתי להם ששכנעתי את אלכס לעבור עם דיאנה לפריז ושנפרדתי ממנו...עצרתי ושתקתי, היססתי אם לספר להם שהתנשקנו כי כאלה דברים אני מספרת רק להילה בת-אל ומוריה, ודינה ומזי למרות שהם היו סוכנות חשאיות הם עדיין היו המורות שלי זה לא שינה את זה, אבל ידעתי שדינה יודעת שמרים רודן לא סתם צעקה עלי אז סיפרתי להם שאני ואלכס התנשקנו ושמרים רודן תפסה אותנו ובדיוק שהיא באה לקחת אותי למפקח הראשי את(הצבעתי על דינה) והמורה גלית הגעתם ועזרתם לי להימלט ממנה ואת כל השאר אתן כבר יודעות.

ושוב התחלתי לבכות, "איך אני אוכל לחיות בלי אלכס."

ובת-אל רק ניחמה אותי ואמרה,"לפחות כך הוא יהיה מוגן וזה מה שאת ליטל רוצה נכון?"

"נכון את צודקת."

                             ~סוף פרק~