לחזור הביתה

ואני חסרת מנוח

מרגישה וכאילו נותקתי כאילו מהגרת

וניגמר לי הכוח

אפילו מתנהגת אחרת

אהובה מתחברת ואפילו מתפשרת

אך ההרגשה הזו שם בפנים

מרגישה זמנית כדיירת

למרות שעברו עשרים שנים

איני מצליחה להפנים

הנוף הפסטורלי וציוץ הציפורים

משהו בזה מכניס לתרדמת

החיים עומדים מלכת משמימים

וכולי מתקוממת

רעש בניינים גבוהים והמון אנשים

שלא נורא אם לא מכירים

ואותך לא מזהים

ההפך זה נחמד וחביב

להיות אלמוני לפעמים

רוצה עכשיו לחזור לתל אביב