בוקר הלום דמעה

בוקר הלום דמעה מליל אמש,

כל אחת מלאה סיפור.

זולגת במורד לחי וורודה,

רדופת שיירי איפור.

כמה דברים חולפים ביממה,

אל מול עינינו היפות.

שוברים במורד ייאוש ושממה,

נשמות רגישות.

אני אומר לך,  

בבוקר עמום ויתום,

נגמרו המילים,

ואני, כתמול שלשום.

מחפש את עצמי,

מגרד את הראש.

מנתח את שמי,

ומפסיק לבחוש.

בוקר יוצא שברירי ומוזר,

מנסה לשחזר מבטך.

אומרות בהיסוס, אולי זה נגמר,

אך אני מדלג לקראתך.

כמה מילים שאמרנו לשווא,

נפלו לתהום נשיה.

אולי נשחזר את היום שנחרב,

ונשכח את מה שהיה.