ניצני תקווה

של זר ההלך

הוא נוגע בתפילת הדרך

דל ואביון כורע ברך

במדינת השמחה הוא פורח

בנווה העצב הוא טווה קינה

בכל מקום נשאר זר ובודד

לא שייך

לא קיים

הוא לקח איתו לדרך את מנגינת חייו

נעימה רכה חסרת מילים

הוא זרע בה אור

תפילה ואמונה

כדי שיוכל להמשיך במסע

הוא צועק אל האור

מבקש מעט מזור

אל כוחותיו מייחל לחזור

דמעות של תקווה בעיניו

עוד לא נקטפו כל שדותיו הפורחים

הוא לא נותר בחושך רק כדי לטעות

הוא ימשיך בדרך

ויראה איך צבעי היום משתנים

במשכנו השמש תזרח

ניצן תקווה בליבו יפרח

באמצע המסע

הוא יידע.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי