תשוקה חורפית/ עמית ירוחם

לילה חורפי וברקיע לבנה

גשם בחוץ מטפטף כבאנגו מנגן

מנגינת תשוקה, הרוח בחוץ מודיעה

ובמגע על החלון הרוח שרה את האיתות

לתשוקה ששובה כמו מגנט את ברזל או

נוף יפה את למטייל .

הדלת נפתחת בעדנה רכות ונכנסת

את בחתוליות זוחלת על ארבע 

עטופה תחרה  ישבנך מטוטלת

דודייך בוהקים כי הלילה יבוא

וזהרו אליי ככוכבים שיאותתו לבאות

שבהמשך הלילה עתידים לקרות .

חושפת ישבן מדהים נעים כסטן

חזה מרהיב כהר אקזוטי ומעניין

עינייך קוראות לבוא לטיפוס

ואומרת לי בתנועה שעל אף

פיסת עור לא אחוס,

אגיע למעלה בכל התשוקה

אגיע למעלה ללגום מפרי עץ

האהבה .

שוכבת ונראת כמפת כוכבים מאירים כאש כלהבה

שוכבת ונראת כסלסילת תפוחים אדמדמים,

את רגלייך את מפסקת ומשולש יהלומי

נראת הפנינה שופעת ומגרה הקורא לי לכניסה

עם קסם המפתח של חושניות רבה,

לטעום אותך נראה מדהים וזה גורם לי כיין

כשיכרון חושים.

אצבעך לי קוראת כשירת סירנות על אי

ונשימתך המלטפת המחממת את תשוקתי

רגלייך נכרכות עליי כשמיכת פוך עדינה

והופכות את תשוקתינו לסיפור שאין לו אחרים

סיפור תשוקת חורף שבגללו הדמיונות מוצתים.