עצם הידיעה

דווקא כשהיוצר יודע בדיוק מה ברצונו ליצור, כאן מתחיל הקושי. וזה נכון מאוד. אחד הספרים שהתחלתי לכתוב והפסקתי היה בדיוק כשהייתה לי תמונה ברורה מה אני רוצה לומר. 

לא מדוייק גלי יקרה,

כשהיוצר יודע בדיוק את שברצונו לצייר  או לכתוב,

הוא פשוט ניגש ומצייר או כותב. 

הבעיה מתחילה כשיוצרים לו מסגרות, פרספקטיבה ומה מתחבר עם מה.

וכמו שדגה אמר, זה קשה מאד כשאתה יודע...

אבל מי שבאמת אומן, הוא יודע להתחבר עם הידע ולהפוך אותו לחלק ממנו.

אחרי שאת יודעת איך כותבים סונטה, את כל הכללים

זה פתאום בא (כמעט)בקלות.

אבל לא פעם הוא מרים ידיים, מתרחק מבד הציוק ולא שב אליו ימים רבים,

או גונז את הספר או השיר שכתב ולפעמים לא שב אליו יותר. 

ואני יודעת יקירתי, שאת יודעת בדיוק את הדברים האלה, הרי את יוצרת

רק -

מיהרת להגיב...

תודה נורית יקרה על הציטוט המעניין,

כשאתה לא יודע אתה חש חופשי ומאושר ,וכשאתה יודע אתה נמצא בכלוב המציאות שיצרת לעצמך.

 אמר פייר קורני : "ידע אמיתי משאיר יותר מקום לרעוד מאשר להתפאר." 

הציטוט שהבאת שווה התייחסות בצורת שיר.

שבת רגועה ושקטה

שמוליק

בדיוק כך, שמוליק ידידי

אבל

הידע חשוב כדי ליצור נכון.

בציור חשובות הפרספקטביות ושילוב צבעים, 

ובכתיבה, ביחוד בשירה, ישנם כללים חשובים שאי אפשר בלעדייהם.

למשל בכתיבת סונטה, הכללים כל כך נוקשים, שאם לא תציית להם

זו לא תהיה סונטה, זה יהיה סתם שיר.

אבל כשלומדים ויודעים, זה הופך להיות טבע שני ואז -

מקבלים יצירות נפלאות.

שבוע טוב.

קל שזה קשה

וקשה שזה קל

המעשה

ומה יאמר הקהל

באומנות

הלא מותר הכול

אפילו ריקנות

בקול או ללא קול

פעמים המקלדת מקלה

ופעמים לא מתרצה

פעמים השיר לה, לה, לה

ופעמים זורם, משתוקקת, רוצה

תודה רבה נורית

אוי כמה שאתה צודק גדי ידידי.

באמנות באמת מותר הכל אבל -

בכל זאת ישנם כללים, 

ואפילו אם אנחנו לא ממש מודעים לכך

אנחנו מצייטים להם.

תודה על דבריך 

ושיהיה לנו שבוע טוב

עם בשורות טובות.

.

נכון. ואגר דגה ידע על מה הוא מדַבר. 

לוּ התייחסו/לו התייחסנו לכתיבה כפי שמתייחסים לציור, 

לפיסול, למוסיקה, היו מתלמדים לכתיבה אצל הגדולים 

כאל בית יוצר - והגדולים היו מעבירים למתלמדיהם אֶת

הידע שרכשו כמתלמדים אצל הגדולים מהם. כפי שהיה 

(ועודנו, למען האמת) אצל יורשיהם של ימה"ב, ברנסונס

(סתם דוגמה: דנטה-בוקצ'ו-פטררקה באיטליה, ואלה 

שאחריהם, או באסכולה הצרפתית, או האנגלית, או 

הספרדית) (לא שוכחת אֶת תור הזהב בספרד, שחייב 

הרבה מאוד לאסכולה המורית/הערבית בספרד) - 

אצל הגדולים שהיו המודלים שלהם. עד היום, המוֹדֶלים 

החדשים הטובים מתבססים על שרשרת ארוכה של 

התפתחות ושינויי כיוון ממודלים קיימים: 

אין לי מושג איך חורחה לואיס בורחס הגיע אל אורלי 

קסטל-בלום בעיקר ב-"דולי סיטי" - אבל הגיע, דרך 

מושפעיו בשפות שונות. אלא אִם היא קראה תרגומים 

של בורחס לעברית. 

קשקשתי לך מספי, נוריתי יקירתי המסכנה ... 

לילה טוב ושבת שלום. 

אוהבת אותךְ המון, המון, <לב>

רבקה שלךְ המטרידנית

---

תודה לרבקה שלי, שכלל איננה מטרידנית

תודה לך רבקתי, שכל כך נהנתי לקרוא את מילותיך

והן כל כך מדוייקות.

אכן הדרך להתייחס לכתיבה צריכה להיות כמו אל ציור ופיסול.

ללמוד מהגדולים ביותר.

אהבתי גם את דבריך על ספרה של אורלי  קסטל-בלום וההשפעה של בורחס עליה.

ואם בבורחס עסקינן, ארשה לעצמי גם להיות קצת קשקשנית ולתת לק קטע משל בורחס.

רגעים

"אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי,

בפעם הבאה הייתי מנסה לטעות יותר.

לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם.

הייתי נרגע יותר.

הייתי טיפש יותר, למעשה הייתי לוקח יותר סיכונים.

יוצא ליותר מסעות, 

מתבונן ביותר שקיעות,

מטפס על יותר הרים שוחה ביותר נהרות.

הייתי הולך ליותר מקומות שבהפ לא הייתי מעולם,

הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.

היו לי יותר בעיות אמתיות ופחות מדומות.

אני הייתי אחד מאותם אנשים שחי

הגיוני ושקול בכל רגע בחייו.

ברור שחוויתי רגעים של שמחה

אך אילו יכולתי לחזור אחורה,

הייתי מנסה לחוות רק רגעים טובים.

כי אם אתם לא יודעים, החיים עשויים רק מרגעים.

אל תאבדו את העכשיו.

אני הייתי אחד מאלה שמעולם לא זז בלי מד חום.

שקית מים חמים, מטריה ומצנח.

אילו יכולתי לשוב לחיות, הייתי מטייל עם פחות משקל.

אילו יכולתי לשוב לחיות, הייתי מתחיל ללכת יחף בתחילת האביב,

וממשיך עד סוף הסתיו.

הייתי רוכב יותר סיבובים על הקרוסלה,

מתבונן ביותר זריחות ומשחק עם יותר ילדים.

אם היו לי שוב חיים שלמים לפני.....

אבל אתפ רואים... אני בן 85

ואני יודע שאני הולך למות".

חורחה לואיס בורחס 1984

תראי איזה משקיענית אני, אבל

זה הכל מתוך אהבה ענקית אליך.

אוהבת אותך המון המון.

נורית שלך

שיהיה לנו שבוע טוב ורגוע

.

הוֹ. 

לא הכרתי. 

יש לי מִשֶּׁלּוֹ "כל כתבֵי" , אבל עד 1980.

תודה-תודה-תודה-תודה-רבה, נוריתי יקירתי

המשקיענית! <לב>

זֶה שיר ארוך-ארוך, ואני מודה לךְ ב-תודה די

קצרה ... 

מאחלת לנו, לשתֵּינוּ, עוד תגובות רַבּוֹת כאלה. 

שבוע טוב יותר, נוריתי יקירתי. 

שלךְ, באהבה רבה-רבה עד בכלל, <לב>

רבקה

---

.

... חדשוֹת "רעוֹת" , נוריתי יקירתי: 

אני במחקר מקור הטקסט הנ"ל רק דקות מספר, 

ומתברר שהטקסט הנ"ל לא-שלוֹ, ז"א: לא נכתב

ע"י בורחס ... 

(נקרא/נראה לי מוזר, לא-בורחיאני. לכן פתחתי

במחקר אינטרנטי.)

לא רק זאת: הטקסט הנ"ל מיוחס גם לעוד 

סופרים-משוררים ידועים, והמקור עצמו לא-

בהכרח בספרדית. 

מרַתק, המחקר על הטקסט "רגעים" . <חיוך<

לא נורא. 

העיקר: אַתְּ נהנית לקרוא, אֲנִי נהניתי לקרוא

ולחקור, ... 

שבוע טוב יותר, יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

את הקטע העתקתי לי בזמנו והוא הופיע עם שמו של בורחס ואפילו שנה שם הופיעה.

ואני חשבתי,

שכאשר מגזין מכובד מפרסם את זה, מי אני שאתחקה אחר הכתוב...

אבל רבקתי היקרה, לפחות העסקתי אותך במשהו חיובי.

לחקור ולבדוק אם באמת זה נכתב על יד בורחס, ולגלות שזה מיוחס גם לסופרים אחרים...

אני מקווה שבמחקרך המעמיק גם גילית מי באמת כתב את זה.

חיבוק,

.

נוריתי יקירתי, 

נהניתי - והרגשתי קצת אשֵׁמה, כי ערב יום השואה

(אתמול) ובמה אני עוסקת. אז גם כתבתי על כך. 

אשר לטקסט הנ"ל: 

לא, לא שייך לבורחס בכלל-בכלל, ו-

כן, אני כבר יודעת מי כתב אותו, מתי, ואיפה 

הודפס לראשונה: 

Instants; Don Herold; 1953, Reader's Digest,

USA

אוייש. הפסיק יצא לא-במקום. בכל אופן: 

המקור הוא באנגלית, נכתב בארה"ב ב-1953,

והמחבר היה קָריקָטוריסט ידוע מאוד.

-

יום קשה מאוד בשבילךְ, נוריתי יקירתי. 

ימים קשים לפנייךְ. 

קבלי ממני חיבוק גדול-גדול ונשיקות שלוש. 

אוהבת אותך הרבה מאוד, ידידתי היקרה. 

שלךְ, כל עוד, 

רבקה הקטנה

---