תודה

תודה לך, שמשכת אותי למעלה

לאט, מתוך הערפל הסמיך הזה

ולא ביקשת דבר

שתקת גם כשהיית יכולה

לומר לי

דברים כמו

תגיד תודה אידיוט, בקש אותי

בוא קצת תתחנן, תהיה מציאותי.

תודה לך שהוצאת אותי מהר

מתוך הראש שלי, מהייאוש המתגבר

מרחמים עצמיים אפופי אבק הזמן,

תלויי קורי עכביש קטנים.

שאריות רומן ישן.

ובשנתך, חלמת גם בשבילי על אהבה

למרות שלא הייתי כמו שרצית

ואת- את בעצמך כבר בכלל לא ילדה.

נשאת אותי על דרך ופרשת לי זוג כנפיים

כדי שאוכל, אולי, גם קצת לבד

ואני מה שיכולתי-

זה לעוף רחוק

ממך.