על עצמי, עלייך, על הבית.

כותבת על עצמי, עלייך, על הבית.

בשעות של הלילה הרחוב נהיה חשוך.

הכל אותו הדבר, זאת רק אני שהשתנתי.

מסדרת את הבלגאן, אבל הכל נראה הפוך.

השבילים הופכים צרים,

שנינו הולכים בהם ביחד.

לוקחת אוויר, אני כבר לא שם,

הכל מתאפשר רק לרגע, ואז נעלם.

תמיד כשקשה לי, אני רצה, בורחת.

נופלת- קמה, מועדת- וצומחת.

אתה נותן לי יד, קרה וגדולה,

אבל אני בוחרת להישאר לבד, כי אין לי ברירה.

כותבת על עצמי, עלייך, על הבית.

בשעות של הבוקר, הגשם מרטיב את המדרכות.

הכל אותו הדבר, זאת רק אני שהשתנתי,

וגם אתה שבחרת בדרכים אחרות.

הכל היה כל כך צפוי,

עד שהגיע האור,

והבריח את החושך,

והבריח אותך.

כותבת על עצמי, עלייך, על הבית.

כשאתה לא מסתכל,

מביטה רק בך.