חַנָּה

 / יהושע רוזנברג

 

אֱלֹהָי, בַּצַּר לִי אֵלֶיךָ אֶזְעַק,

בְּעֵת עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח

אֵלֶיךָ צוּרִי אֲשַׁוֵּעַ, בְּקָרְאִי עֲנֵנִי.

שְׁמַע נָא תְּחִנָּתִי, הַט אָזְנְךָ לִי,

אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אֲשֶׁר מָנַע  מִמֶּנִּי פְּרִי בָטֶן.

אֱלֹהֵי צִדְקִי אֲשֶׁר סָגַר בְּעַד רַחְמִי

שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי.

 

אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי,

כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ אֵלֵךְ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת

כִּי סָפְקוּ  עָלַי כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ

בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם אֵלַי יוֹרוּ, בְּעֵינֵיהֶם קָרְצוּ,

יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם, לְחַנָּה אֵין יְלָדִים,

הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם, וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.

כָּשְׁלוּ בִּרְכַּי מִצּוֹם, וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ

קוֹדֶרֶת אֶתְהַלֵּךְ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים,

מָרַת נָפֶשׁ, אֶבְכֶּה וְלֹא אֹכַל.

הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה

בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם: עֲקָרָה! אֵין לָהּ וָלָד.

רְאֵה גַּם רְאֵה, אָבִי, אֶת כָּל הַכְּעָסִים

אֲשֶׁר הִכְעִיסַתְנִי צָרָתִי רַבַּת הַבָּנִים

רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, קוּמָה הוֹשִׁיעֵנִי

שְׁמַע בְּקֹלִי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ.

 

אָנָּא הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא,

אֱלֹהֵי כָּל הָאִמָּהוֹת

הַאֲזִינָה לְאִמְרֵי פִי

תֵּן לִי אֶת שְׁאֵלָתִי

וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים

שְׁמָעָה הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר

בְּטֶרֶם יֶחְדַּל לִהְיוֹת לִי אֹרַח כַּנָּשִׁים

הָאֵר נֵרִי, אֱלֹהַי, הַגִּיהַּ חָשְׁכִּי

תֵּן לִי תִקְוָה, הָבָה לִּי בָנִים

וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי  

תֵּן לִי וּלְאֶלְקָנָה אִישִׁי הֵרָיוֹן, וְגַם אִם אֶחָד.

 

וַאֲנִי לִבְנִי בְכֹרִי פְּרִי בִטְנִי אֲצַפֶּה

לְהֵינִיק אֶת עוֹלָלִי אוֹחִילָה,

לֶאֱחֹז אֶת תִּינוֹקִי אֲקַוֶּה

רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'

יִגְדַּל מַחְמַדִּי וְיִגָּמֵל, טוֹב תֹּאַר מְאֹד יְהִי

חֶמְאָה וּדְבַשׁ כִּי טוֹב יֹאכֵל מַחְמַלִּי

וְנֹפֶת מָתוֹק עַל  חִכּוֹ שֶׁל נַעֲרִי.

לַה' אֶתֵּן אֶת מַחְמַל נַפְשִׁי כָּל יְמֵי חַיָּיו

וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.

שְׁמוּאֵל לוֹ  אֶקְרָא כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו.