רגעים של בדידות-

שלכת חיוורת מכסה את הרחובות.

לילה, וכל מי שער כבר נרדם.

העיניים משקפות את כל המחשבות.

כבר מזמן הבנו, שזו מציאות קצת עקומה.

דמעות רטובות מכסות את השתיקה.

לילה, וכל מי שנרדם לא יתעורר.

כבר שכחנו איך לשיר, ולרקוד משמחה.

מחר יום חדש, וכל הערפל שממולנו יתפזר.

ימים של חסד מכסים אותי.

רק עכשיו גיליתי שלסוף הזה אין התחלה.

כשאביב מגיע, זה מזכיר לי את עצמי.

בתוכי רק רצונות, ומחילות, ואהבה.

בסוף תמיד מתרגלים להכל,

גם לבדידות המוכרת, ששוחקת את הלב.

בסוף תמיד מתרגלים להכל,

גם לצחוק המזויף שעוטף את הכאב.