שיברי אהבה אסופים

אספתי בתום שברי חרסייך

לאחותם ביפעה לכד של שברים,

לאסוף בו  את נטפי דמעותיך

עם אגלי אהבת נעורי הנוטפים.

משיברי חיים בודדים, נמוגים,

פזורי כאב  של ליבך הדואב,

כיירתי כדך מחימר חרסים

לאגור בו דמעות ליבך האוהב.

מתל  חלומות , רמץ  ומים

עיצבתי ידייך לחבק את גווי

חצבתי בשיש את יפי העיניים

להביט אל לבי, אל צפונות  עברי.

בתשוקה נשכחת של קדם ימים

אחצוב את דמותך באבן ואש,

ומניצוץ חיים של ימים נותרים