ממראות ת"א

וגילה כבר לא צעיר

סנטרה נפול ושעיר

רגליה כחולות פסים ומפות

שיערה דהוי ושפתיה קפוצות

בעקשנות רבה הולכת לאחור

עדיין בטוחה שמתאים לה שחור

בנעלי עקב מקרטעת

צללית כסופה עיניה צובעת

מוחה הקודח בוער

אינה מפסיקה לדבר

בעקשנות רבה חוזרת לאחור

נותנת לדמיונה דרור

מניפה ידיה ככנפי ציפור

ותנועותיה כאדם שיכור

ואני מתקרבת מסתכלת

בדמות הגרוטסקית מרוכזת

רציתי להכירה לשמוע סיפורה

אך היא בי לא משגיחה

גוררת עגלת סמרטוטיה

וממשיכה..