תּוֹדָה לִמְטַפֵּל

לְמַגָּע כַּפּוֹת יָדָיו

נָתְנָה דַּעְתָּהּ לַצִּפֳּרִים

הַמְזַמְּרוֹת בָּחוּץ.

צָחֲקָה וְאָמְרָה:

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ מְצַיְּצוֹת לִי

שִׁיר.

שָׁקְעָה בְּדוּמִיָּה. מַקְשִׁיבָה

לַיָּדַיִם הַמַּרְגִּישׁוֹת  בַּעֲדִינוּת.

חֲמִימוֹת, מְנַחֲמוֹת.

בְּטֶרֶם פָּרַץ בְּתוֹכָהּ בֶּכִי,

הִבְחִינָה כִּי אֶצְבְּעוֹתָיו

מְפַטְפְּטוֹת , שִׂיג וָשִׂיחַ  לָהֶן,

עִם כַּפּוֹת רַגְלָיהָ.

כְּמוֹ נִגְלוּ סִפּוּרֵי סוֹדוֹת כְּמוּסִים

ּומִצִּיּוּרֵי אַגָּדוֹת  קְסוּמִים

הוֹפִיעוּ פֵיוֹת  וְגַּמָּדִים קְטַנִּים  

מְפַזְּזִים, מְרַמְּזִים תּוֹבָנוֹת מֻצְפָּנוֹת

וּנְמוֹגִים  עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹת.

זְמַן מָה לְאַחַר שֶׁכְּבָר הָלְכָה   

חָשָׁה פִּתְאֹם כְּאִלּוּ נִטַּל מִמֶּנָּה

מִדְרָךְ כַּפּוֹת רַגְלָיהָ

הַנֻּקְשֶׁה, הַכָּאוּב, הַמַּחְמִּיר.

כְּאִלּוּ נִפְרַשׂ תַּחַת צְעָדֶיהָ

מַצָּע עָלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁל

פְּרָחִים וְרַדְרַדִּים,

רַכִּים, מַרְטִיטִים

בְּנִיחוֹחַ מַסְעִיר.

לֹא שִׁעֲרָה כִּי זֶה הַשִּׁיר

שֶׁיַּחְתְּמוּ בָּהּ

הַצִּפֳּרִים הַמְצַיְּצוֹת,

בִּתְחִלַּת הַטִּפּוּל

בְּמַגָּע הַיָּדַיִם

הַמְּרַפְּאוֹת...

תְּבֹרַכְנָה!

וַאֲפִלּוּ רְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ

כְּמוֹ נִתְרַעַנְנָה

לָהּ.