פרידה

חצות בישר השעון

מכורבל בתוך עצמי

שקעתי לתוך חלום.

כצללים אט הופיעו

מתוך האפלה

הבזקי תמונות יקיריי

אשר אבדו בשואה.

כמדפדף באלבום הייתי

דמויות מרצדות

עיניהם ניבטות אליי

חתומות ועצובות.

טלטלה אחזה בי

זיהיתי כמעט את כולם

מעולם לא נפגשנו

קראתי בשמם.

אך הם דוממים ניצבו שם

פניהם חיוורים

כה כחושים היו

לבנים וקרים.

בוהק עיניהם הבליח

אורות מרצדים

רק מבט חטוף לעברי

ובעשן הם נמוגים.

נחתם האלבום

נעלמה עימם דמותם

גם אם בחלום חטוף הופיעו

נפרדתי מכולם.