מחסום כתיבה, שנמצא בין כפר וידאד לישוב זנבות יהוה, הומה אדם בשעה הזאת בבוקר. המון נהגים במכוניות בז' ישנות והמון הולכי רגל בבגדים ארוכים עומדים ומחכים שיתנו להם להכנס. הם לא רוצים להגיע לישוב זנבות יהוה, הם רוצים להגיע לכביש הבינעירוני לרעננה, או לתחנת האוטובוס שמצדו השני של המחסום בה עוברים אוטובוסים בכיוון המרכז. תושבי כפר וידאד יודעים שאין להם מה לחפש בזנבות יהוה. רק קללה פה ושם, איזו אבן, הרבה מבטים של אימה. אבל זה לא מפריע להם, כי גם לתושבי זנבות יהוה אין מה לחפש בוידאד מלבד איזו קללה, אבן פה ושם והרבה מבטים של אימה. האיזון, בסך הכל, נשמר.
יוני עומד במחסום כמעט כל יום כבר שלושה חודשים. הוא עומד את הזמן שלו מהבוקר והולך אחרי הצהריים. הוא יוצא הביתה כל שבועיים ולפעמים קצת יותר. אין לו שום סימפטיה לערבים. גם לא לילדים שלהם. גם לא לילדות הקטנות שלהם עם השפם והגבות המחוברות.
אברהם עומד במחסום עם יוני. הוא לא רצה מג"ב, אבל הוא אתיופי. לאברהם דווקא יש קצת סימפטיה לילדות הערביות הקטנות. פעם עברה במחסום אישה עם ילדה קטנה שהזכירה לו קצת את אחותו. היא לא נראתה כמוה, אבל היה בהן משהו דומה. אולי בעיניים. אולי בהתנהגות. הוא לא עשה בעיות לאישה ההיא. בחור אחד דתי שעמד בתחנת האוטובוס הסתכל עליו עם פרצוף עקום, אבל לאברהם לא היה אכפת.
אלעזר לומד בישיבה תיכונית. הוא נוסע כל בוקר באוטובוס למעלה אדומים, וחוזר כל ערב באוטובוס לזנבות יהוה. אחרי ההתנתקות הוא החליט שהוא הולך לסרב ולא להתגייס. אמא שלו לא הייתה מוכנה לשמוע על זה. הפיתרון היחיד שלו היה לשכנע את ההורים שלו שהוא רוצה ללמוד בישיבה של הרב בן-עייש בירושלים, אבל בשביל זה צריך ללכת קודם לישיבה התיכונית במעלה אדומים. הוא אמר שהוא רוצה להשקיע את חייו בלימוד תורה ולהיות עילוי. הוא לא אמר עילוי, כי אנשים לא אומרים את זה על עצמם, אבל ההורים שלו הבינו. אלעזר הוא באמת תלמיד טוב, אבל את הכל הוא עושה כדי לא להתגייס לצבא שמגרש יהודים מבתיהם.
זייד שוכב בבית חולים. הוא סובל מפציעות פנימיות ויש לו שבר ברגל. אחד החיילים במחסום ירה בחבר שלו. זייד התנפל על החייל במכות. אם הוא היה חושב על זה קודם, הוא היה מבין שתוך שניה יקפצו עליו עוד שני חיילים ויכניסו לו מכות רצח. וזה מה שקרה. בחור דתי עם חולצה לבנה מכופתרת שעמד בתחנת האוטובוס התקשר למגן-דוד אדום ובנס החיילים לא ריסקו לזייד את הגולגולת.
לפני שזה קרה, זייד מכר פרחים על הכביש הראשי בכניסה לרעננה. דוד שלו הציע לו לעבוד במכולת שלו בוידאד, אבל זייד לא רצה לעבוד אצלו.
מחסום כתיבה, שנמצא בין כפר וידאד לישוב זנבות יהוה, הומה אדם בשעה הזאת בבוקר. לפני שבועיים, יוני ירה במישהו. בחור ערבי בערך בן עשרים שהביא לו כאפה.
רגע אחר כך ערבי אחר קפץ על יוני והתחיל להרביץ לו. אברהם ודניאל הפרידו ביניהם, ודניאל זיין לערבי את הצורה. פתאום הגיע אמבולנס, ודניאל נבהל והפסיק להרביץ לערבי, ונתן לפרמדיקים לקחת אותו.
אלעזר הציל פעם ערבי. הוא עמד בתחנת האוטובוס וחיכה. פתאום הוא שמע יריה מכיוון המחסום. הוא הסתכל וראה שיש שם כמה אנשים שהולכים מכות. הוא התקשר למגן-דוד אדום.
מאז, יוני מקיא כל יום. לא אכפת לו שהוא ירה במישהו. אין לו שום סימפטיה לערבים. יש לו כל מיני חלומות מוזרים, ובדרך כלל הוא מתעורר באמצע הלילה ורועד. אבל אין לו שום סימפטיה גם לילדות הקטנות שלהם עם השפם והגבות המחוברות.
