נָעֳמִי

נָעֳמִי / יהושע רוזנברג

מָחָר אָקוּם בַּבֹּקֶר

אַשְׁכִּים אֵצֵא מִן הַמָּקוֹם

אֲשֶׁר הָיִיתִי שָׁמָּה

עִם שַׁחַר אֶעֱזֹב אֶרֶץ נָכְרִיָּה,

אֶטֹּשׁ שָׁמַיִם זָרִים

לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל נַחֲלָתִי

אֶל בֵּיתִי אֲשֶׁר עָזַבְתִּי

אֶל בֵּית אָבִי אֲשֶׁר נָטַשְׁתִּי

לָשׁוּב אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה

כְּדֶּרֶךְ בַּת עַמִּי אֶעֱזֹב

אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר לִי שָׁם.

בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה אָשׁוּב

אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי

אָבוֹא בֵּית לֶחֶם

בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים,

תֵּהֹם כָּל הָעִיר עָלַי

תֹּאמַרְנָה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"?

זֶה אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ בִי

כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי

עָנָה בִי אֱלֹהָי, הֵרַע לִי

הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד

מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי

זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ

אֵין עוֹד לִי בָנִים בְּמֵעַי.

גַּם כִּי לֹא אֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם

עוֹד יֶשׁ לִי תִקְוָה     

לֹֹא יַשְׁבִּית ה' לִי גֹּאֵל,

עוֹד יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי

יִתֵּן הֵרָיוֹן לְרוּת כַּלָּתִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,

הַטּוֹבָה לִי מִשִּׁבְעָה בָּנִים,

וְהָיָה לִי לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ

וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתִי 

אֶקַּח אֶת הַיֶּלֶד

אֲשִׁתֵהוּ בְחֵיקִי אֶהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת

וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ

עָלַי יִזְרַח חֶסֶד עֶלְיוֹן.