וידוי

לאט

אחשוף מעט את דאגותיי

לא אסתיר עוד את מיתריי הקרועים

גם אם התברכתי באורח רוח

הנה ענפיי לאט לאט נישברים

לא אמתיק עוד סודותיי הכמוסים

לא אמשול עוד בקנאת חרדותיי

אפתח צוהר לכל דורשי שלומי

כי מאסתי כבר בענבי קדרותי

כי דרכי בכלל לא פשוטה

לפעמים איני מזהה את הזמן

וכאילו מישהו מביט בי וצוחק

בגורלי משתעשע

ובמזלי משחק

היו ימים שעל שולחני חסר הלחם

והאורות בביתי נחלשו לעיתים

ואני בתוך עצמי הסתגרתי

ולא זכרתי קולו של איש

ולא נפלו פניי ואף לא לרגע

נסכתי חיוך רחב למראית ובכלל

ומי ששמע צחוק מהדהד מתוך ביתי

חשב שעל השולחן הונחו שה וגדי

ועכשיו אני מרגיש שהיו חסרים לי

אחים, חברים, ועוד שארים

אשר אותם לא שיתפתי בחטא גאוותי

ולא נתתי להם פתח לעולמי

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי