תֵּהָנֶה ממנוחה שיגעון , תרים את הרגליים על שתי כריות,זה יסדר לך את מחזור הדם ברגליים". הציעה נעמה , וצפתה בשקט בנמנומו של שמעון, היא קיוותה שאחרי המנוחה הקלה, הוא יהיה יותר ערני, אף שהוא נמנם בסלון. שמעון הרהר ברעייתו, כמה היא דואגת לו והוא כל כך אוהב אותה, מערכת הבחירות העסיקה אותו, מעט מזמנו הקדיש לנעמה ולילדים, הוא זכה באשה שדואגת לו, בזכותה ילדיו יודעים לשמור על ניקיון חדריהם. כשהיא חוזרת מאסיפות הורים מדווחת לו שהאסיפות היו משעממות, והתעודות מלאות בציונים גבוהים במקצועות הנלמדים.
"מה צריך בן אדם אם לא נחת". הביע שמעון שביעות רצון, שילדיהם מוצלחים, ויש להם הרבה נחת מהם.
"אני הולך לישון בחדר השינה, את באה"? התעורר שמעון מהנמנום על הספה בסלון.
"עוד מעט מסתיים הפרק ואצטרף אליך". הביטה נעמה בבעלה בחוסר סבלנות כי לא רצתה להפסיד את פרק הסיום בטלנובלה.
" אני רוצה משהו אחר" ניסה שמעון לתנות עם נעמה אהבה בדרכים לא מקובלות.
"לא! אתה יודע מה דעתי על כך". סירבה בנוקשות לשתף איתו פעולה ואף הרימה את קולה.
"ששש, תכף תעירי את הילדים".הסב אליה את גבו בכעס.
"נדמה היה לי שאני זקוקה למישהו שירעיף עלי חום ואהבה".דמעות זלגו מעיניה, חשה ששמעון לא רצה אותה, רק את גופה, חיפש דרכים לספק את צרכיו בלי להרגיש את צרכיה שלה.
"את דואגת רק לעצמך". מלמל בחוסר סיפוק מופגן.
"אתה יודע מה אני חושבת על הקטעים הַנְּלוֹזִים האלה". לחשה וסובבה את גבה כלפיו.
"לא חשוב, עבר לי". אמר תוך זלזול בערכיה של נעמה, נרדם ותוך דקות נחירותיו העירו את הלילה.
כשהתעוררה נעמה בבוקר לא מצאה את שמעון במיטה, שמעה את קולו הרם
שנשמע לנעמה כמו נאום מלהיב, מעורר, מרגש ונוקב שגם הילדים התעוררו לשמע ההד שנשמע מהמיקרופון של הטייפרקורדר.
"איך נשמעתי בנאום הזה, צריכים להוסיף משהו"? חייך בעיניים פעורות מחכה לתגובה.
"המסר שלך על הערבים קיצוני מדי". אמרה שרה'לה בתו הגדולה.
"נכון,התכוונתי לכל מילה בנאום, אין ג'יהאד למפונקים, הם רוצים לחם וגם
טילים על העיר, קדחת"! חיוכו נעלם כלא היה וארשת פניו הרצינה.
"אמרתי את דעתי כי שאלת". גמגמה שרה'לה והסתכלה לסירוגין פעם על פניו
הכעוסות של אביה ופעם על פניה העייפות של אמא שלה שטרם
טופחו מפאת שעת הבוקר המוקדמת.
"טוב די"! היסה אותה שמעון, כשפניו הביעו מורת רוח לחוסר הפרגון של בתו.
"זה נכון ששרה'לה נרשמה לתנועת הנוער העובד"? הוא הביט בעיניה של אשתו מופתע לנוכח הסתרת המידע.
"היא לא הסתירה דבר". ניסתה נעמה לשוות על פניה הִתַּמְּמוּת , כאילו אינה מבינה במה מדובר.
"אז מדוע לא מספרים לי כלום"?! זעף ופניו האדימו מכעס.
"אתה עסוק עם הבחירות".ענתה נעמה וניסתה להפחית מחשיבותו של הוויכוח.
"זה קן צרעות, את יודעת מה דעתי על ערבים, זאת הָאָגֶ'נְדָה שלי בבחירות". אכזבתו ניכרה היטב בפניו.
"תבקש הסבר משרה'לה כשהיא תחזור בערב". חתמה נעמה את הוויכוח, ניגשה ופתחה את החלונות ואווררה את הבית, היא כעסה על שמעון, במיוחד על התייחסותו כלפיה בליל אמש, ועל חוסר הפרגון ביניהם, על התנפלותו על בתם הבכורה שרה'לה, כעסה על הביטחון העצמי המופרז שלו, התייחסותו לשונה בציניות בוטה.
"את יודעת שלא אהיה כאן בערב, וזה לא בסדר שאת עושה דברים שאני לא יודע עליהם". המשיך שמעון בוויכוח כשהוא מרים את קולו.
זאת לא החלטה שלי, הבת שלנו בת שמונה עשרה והיא יכולה להחליט בעצמה".ענתה נעמה בנחישות."
"את והיא נגדי כל הזמן". הוא לקח את תיקו ויצא מהבית בכעס.
שרה'לה הגיעה לבית מאוחר אחרי פעילות בקן הנוער העובד.
"הסבר על הפעילות שלך אני יכול לקבל"? ציפה שמעון לתשובה מִתְרַפֶּסֶת מתוך הכנעה שיש בה איזו חנופה כלפיו, תוךהבעת כבוד או הערצה יתרה מפעילותו הפוליטית, ציפה שהיא תוכל להפיק טובות הנאהמקשריו.
"אני יכולה להודיע לך שאנחנו בקן חותרים לשוויון זכויות מלא בחברה הישראלית, זה רע"? מיקדה את עיניה הגדולות והחומות בעיני אביה.
שמעון שתק... יצא לחצר והתחרט על דרך ניהול הקמפיין, שמבחינתו חייו הציבוריים תמו, הוא לא תיאר לעצמו מה שילדיו ואשתו יודעים...
