יצירות אחרונות
כתבתי אותן (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -27/12/2024 18:07
אורות הכרך... (2 תגובות)
משה עדן © /שירים -27/12/2024 17:18
גָּ'נְסֶנְג (3 תגובות)
אביה /שירים -27/12/2024 16:53
אוֹרוֹת הַחֲנֻכִּיּוֹת (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -27/12/2024 16:05
אַחַי יוֹסֵף מְצַיְּתִים לַאֲבִיהֶם/ מאת: אהובה קליין (c) (2 תגובות)
אהובה קליין /שירים -27/12/2024 15:36
מעגלים (5 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -27/12/2024 14:47
כהרגלי ממשיך (10 תגובות)
דני זכריה /שירים -27/12/2024 06:42
הודעות והגיגים
על הספר "שתי נשים ואהבה אסורה"כה גדול הדמיון, כה גדול השוני- על הספר:
זהו ספרה השני של אודיה בנד "שתי נשים ואהבה אסורה" הספר נפתח בתקופה שקדמה להתנתקות מגוש קטיף. יפעת, נערה בת שבע עשרה, דתייה, מתאהבת בצביקה שוטר מג"ב, נשוי ואב לבן שמוצב ביישוב נווה דקלים. בניגוד לדעת משפחתה היא בורחת איתו ובוחרת לחיות איתו, הוריה נותרים לגורלם הלא קל כשהם שבורים. בהמשך, נוכח התמונות הלא קלות של הפינוי מגוש קטיף, לוקח צביקה את יפעת איתו לאמסטרדם. שם בעיר הצפונית הם נתקלים במר ז'ק קורונל. המפגש מצית סיפור עבר של אהבה אסורה שמתרחש בספרד של המאה החמש עשרה, ערב הגירוש. ליאונור נכדתו של ר' אברהם סניור, מראשי יהדות קסטיליה מתאהבת בחוויאר הנוצרי, בנו של רופא החצר. הגירוש וניצורם הכפוי של בני משפחת סניור מזרז את הליך הפיכתם של ליאונור וחוויאר לבעל ואשה, אם כי גורם שברון לב עצום למשפחתה של ליאונור. תיאור התקופה נעשה בחן ובכישרון רב על ידי המחברת. ויש בו קטעים מרטיטים, על אף שמדובר במרחק של כחמש מאות שנה ויותר. בהמשך, בהווה, מתעתד צביקה לדרוש גט מאשתו ולשאת את יפעת לאשה- באמסטרדם. משני הסיפורים האלו אנו לומדים כמה לקחים. ממש כפי שתיאר זאת מר ז'ק קורונל כשוחח עם יפעת. זו השוותה את אהבתה לצביקה לאהבתם של ליאונור וחוויאר: "כשהיית כאן בפעם הראשונה אמרת שההיסטוריה חוזרת" אמר ז'ק, "המצב אכן דומה, אבל יש הבדלים לטובתכם. ראשית, צביקה הוא יהודי כשר. שנית, לא היית צריכה להיפרד מאהובך לכמה חודשים כמו שנאלצה ליאונור ושלישית, אני בטוח שאביך יתגבר על כאבו..." הפינוי או כפי שכמה מאיתנו יקראו לו – הגירוש מגוש קטיף, עם כל הצער וכל הקושי ואכן יש קושי. אינו משתווה כהוא זה לגירוש ספרד אליו נלוו המרות דת כפויות, גזל ועושק רכוש יהודי. התעללות במגורשים. תלאות, נדודים מארץ אחת לארץ שנייה. הצקה ורדיפת נוצרים חדשים ועוד ועוד. זהו השוני השני, ההיסטורי. הספר אינו פוליטי אך בין הפוליטי למדיני יש גם פן אנושי. המחברת מגלה אמפטיה רבה למפוני גוש קטיף, דבר הפתוח את ליבות הקוראים להמשיך ולקרוא. הספר סוחף ומעניין. ודבר אחרון נוסף – יש לציין כי כמה דמויות מפורסמות מתושבי גוש קטיף היו מצאצאי גירוש ספרד: 1. הרב יוסף אלנקווה נ"י: שהיה רב במועצה הדתית של גוש קטיף 2. משפחת חתואל, טלי חתואל ושלושת בנותיה הי"ד שנרצחו בשערי גוש קטיף בעודה בחודש השביעי להריונה. מהמשפחה נותר אך דוד, שבינתיים השתקם. 3. הרב יצחק עראמה הי"ד: רב היישוב נצר חזני. הרב יצחק עראמה ציין לא-אחת את היותו צאצא של רבי יצחק עראמה, פרשן נודע וחשוב לתורה, ממגורשי ספרד שחי בסלוניקי לפני כשש-מאות שנה. מזעזע לחשוב, שסיפור חייו של הנכד, שנשא את שם הסב והלך בדרכו, מתומצת בשם ספרו הנודע על התורה - 'עקידת יצחק'. דב ליפשיץ (מחבר הספר – מיתר סמוי) תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |