בכי****

לפני שנה אכן ארזתי מזוודה לא על מנת לצאת לנופש וכייף.הפעם ליבי מיוסר.על קובי היה לעבור  עוד ניתוח  ולשהות בבית החולים, ששם אפשר לראות מהחלון רק פיסת שמים, אויר נעים  וקריר  יש רק מהמזגן.

קובי היה רגיל לשגרת בית החולים.הוא לא פחד וחיכה לניתוח כמו ילד שמצפה למתנה גדולה.

הדמעות מילאו אותי עד אפס מקום רק שיצאתי מחדרו של קובי לאתנחתא נתתי לזרם הכאב והדמעות לפרוץ.וכשחזרתי העליתי מסיכה של חיוך על פניי.

גם שחוזרים מחופשה הגוף נשאר באווירה מפרקים את המזוודה חוזרים לשגרה ...

אני חזרתי לאחר שנפרדתי מקובי לעולם באותו בוקר של סוף חודש מאי היפה במקום נפלא ורגוע עם ציוץ של ציפורים ורשרוש מפל המים שקראתי לו צעד לגן עדן.