שאול חלק שני.

בעודו יושב על הספסל ומהרהר....חש לפתע ביד עדינה הטופחת על כתפו.

"אל תדאג...יהיה בסדר" נשמע קול במבטא רוסי.

שאול הרים את עיניו והבחין בגבר בהיר שיער בבגדים מלוכלכים וקרועים שהתיישב על הספסל לצידו.

"הכל בסדר.." השיב שאול, מתרחק כמעה, ריח האלכוהול מפיו של הגבר הצעיר היה חזק מנשוא.

"תדע לך שהיא תחזור פעם...הם תמיד חוזרים בסוף!" אמר בשפה עילגת, מסנן קללה עסיסית ברוסית.

"מאיפה אתה יודע...?" תמה שאול.

הטלפון הנייד צלצל, רק אחרי שראה את המספר על הצג החליט לענות.

"כן רחמים...לא !לא! אני לא אגיע היום לעבודה....לא מרגיש טוב!"

סיים את השיחה עם מנהלו. "למי יש כוח לעבוד ביום שחור כזה..?"

חשב לעצמו.

"את...ה חייב לעבוד, בלי עבודה אתה תהיה כמונ...י" אמר הגבר והושיט את ידו המלוכלכת.

"נעים מאוד...אני אלכס" אמר כשהוא מתנדנד.

שאול הושיט את ידו ברתיעה ולחץ את ידו של אלכס במהירות ובחשש. כאילו ופחד להידבק במחלה כלשהי.

שעה ארוכה ישב והקשיב לסיפורו העצוב והמסקרן של אלכס, וזה עצר מדי פעם את שטף דיבורו על מנת להפטיר קללה ברוסית, או לשתות מהבקבוק

שאחז כל העת בידו.

השמש החלה לשקוע, שאול התרומם על רגליו ללכת. "מקווה שנתראה שוב!"

אמר.

"פה הבית שלי...אתה יכול לבוא תמיד..." השיב לו אלכס בחיוך ציני כשהוא משתרע על הספסל ושוקע בשנת שיכורים עמוקה.

בדרכו חזרה אל ביתו הבחין שוב בנטשה מנופפת לו מן החלון שבקומה הראשונה."אין לך מה לעשות?" צרח לכיוונה בכעס. "כל היום את מציצה מן החלון...אין לך כביסה לתלות על החבל? אין לך עיסוק אחר...אולי תשטפי את הבית..." הוסיף כשהוא מחייך חיוך מעושה.

"בוא אליי ואשטוף אותך...אח"כ אייבש אותך.." אמרה כשחיוך גדול ומפתה על פניה.

שאול חייך והמשיך בדרכו.

מרחוק הבחין במנשה שרבץ בכניסה לבניין ושיחק שש בש עם אחד מחבריו המפוקפקים. פלח אבטיח בידו האחת ובידו האחרת סיגריה. עסיס נטף על סנטרו מלא הזיפים ועל הגופייה שלבש. לצידו על השולחן מונח היה בקבוק ריק של וודקה.

שאול נעצר לרגע והביט בו בכעס.

" מה קרה?! אתה צריך משהו?" צחק מנשה וירק על נעלו של שאול.

ל...א...כלום." גמגם שאול בפחד ופילס את דרכו לעבר הכניסה. לאחר כמה צעדים חש חבטה בעורפו מקליפת אבטיח.

קליפת אבטיח פגעה בעורפו לקול צחוקם של מנשה וחברו.

שוב חש את כאב ההשפלה, כשדמעות בעיניו המשיך אל עבר המדרגות.