שבועות

דרך ההזיה,

יופי בלתי מעורער,

כתמי ירק קולות וצרצר.

נטפי שאריות של טל,

הציף את השדות.

הסבו בשלות חיטה,

לימי מתן תורה ושבועות.

רחבי עלים,

שורות שסומנו טרם פריחה,

כשורה של תווים וצלילים.

תלמים בוהקים משרים מנוחה.

צצים, גדלים ניצני חמנייה,

חן ושלווה עוצר נשימה,

מעצימה אמא אדמה.

הנוף ההזוי,

נדבך על נדבך,

מוסיף לריקוד המופלא.

כרם מבשיל, אוסף כוחותיו,

זמירות יינותיו שוב נשמע.

נדיבה את, גם קור גם שרב,

אדמה שוב זוקפת קומה.