בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן הַמָּקוֹם בְּעֵינֵי יוֹשְׁבָיו

... ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה חן מקום בעיני יושביו חן מקח בעיני לוקחיו                                                         (תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ד ה"א)

אוֹהֵב אָדָם אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מִמֶּנָּה בָּא

חֵן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בּוֹ בְּעֵינָיו

דָּבֵק אִישׁ בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ שֶׁנָתַן לוֹ אֱ-לֹהָיו,

נֶאֱחָז בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יָרַש מֵאֲבוֹתָיו,

יְקָרִים לֶאֱנוֹשׁ שָׁמַיִם מְתוּחִים כָּאֹהֶל

מֵעַל בַּיִת אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת לְשִׁבְתּוֹ

בָּעִיר אֲשֶׁר בָּחַר לָגוּר שָׁם,

שָׂמֵחַ אִיש בָּאִשָּׁה אֲשֶׁר נִתְּנָה לוֹ

אֵשֶׁת חֵן טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר הִיא בְּעֵינָיו

יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ

וְדָבַק בָּהּ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד,

יִשְׂמַח הַלּוקֵחַ בְּכָל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ

טוֹב טוֹב יֹאמַר הַקּוֹנֶה לְכָל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר לָקַח,

אַשְׁרֵי אָדָם אוֹכֵל יְגִיעַ כַּפָּיו, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה

יְטִיבוֹ לִבּוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ,

הִנֵּה אָנֹכִי בִּירוּשָׁלִַם יָצָאתִי מִנִּי רָחַם

בָּעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, חָזַקְתִּי וְהָיִיתִי לְאִישׁ

בִּירוּשָׁלִַם, נָוֶה שַׁאֲנָן, נָטִיתִי אֹהֶל בַּל יִצְעָן, 

בָּנִיתִי לִי בַּיִת לָשֶׁבֶת שָׁם, מָקוֹם לִי לָלִין

אָהַבְתִּי אֶת עִירִי מִזָּהָב וּמִפָּז,

יְרוּשָׁלִַם! עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה בָּך תַּחֲנֹתִי

עַד שׁוּבִי אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶר מִמֶּנָּה לֻקָּחְתִּי