שאול-חלק שלישי.

כשפתח את הדלת הבחין בשרה אשתו השרועה על הספה כשסביבה קליפות מגרעיני האבטיח שפיצחה.

דוד ויהונתן רבצו על השטיח כשהם מכים האחד את השני.

דלית בתו חצתה את הסלון לעבר חדרה כשבידה נר שחור.

שאול צעד לעבר המטבח, מציץ בסירים הריקים שעל הכיריים , הוא פתח את אחד מארונות המטבח, ניסה לאחוז בקופסת טונה....

"שלא תעיז לנגוע בטונה!" נשמע קולה של שרה כשעיניה מאיימות.

"...טוב...שיהיה" אמר בלחישה.

"אולי...יש משהו לאכול?" שאל בחשש מתגובתה שלא איחרה לבוא.

" מה אתה חושב? " שאלה בכעס כשהיא מתקרבת אליו בעצבנות."אני לא משרתת של אף אחד...שומע?!....ואתה יכול להסתלק מכאן אם לא נראה לך!" המשיכה כשהיא שוברת את אחת הצלחות שבלטה לה מתוך ערימת הצלחות שבכיור.

שאול התכופף והחל לאסוף את השברים שהתפזרו על הרצפה, מניח את השברים בתוך הפח.

חש את לבו מתרסק לרסיסים כמו אותה צלחת.

"אבא! לך מפה!" צרח יהונתן כשהוא יורק בפניו של אביו..

דוד התקרב אליו כשהוא בועט בברכו..."תסתלק מכאן...חתיכת בן זונה!" סינן מבין שיניו.

שרה צחקה צחוק מטורף כשהיא אומרת:"כל הכבוד ילדים...כל הכבוד!"

מושפל עד עפר הסתלק שאול מביתו לקול צחוקם הפרוע של אשתו וילדיו, דמעות כאב החלו לזלוג על לחייו.

הוא שם פעמיו לעבר דוכן הפלאפל הקרוב כשביטנו משמיעה צלילי רעב ההולכים ומתגברים.

לאחר ש"טרף" את מנת הפלאפל בחופזה החל לשוטט לו בשדרה שמול ביתו.

הלילה ירד במהירות, פנסי הרחוב החלו להידלק זה אחר זה. שאול התיישב על אחד הספסלים, מחפש פיתרון מהמצב שאליו נקלע.

בזווית עינו הבחין פתע בדלית ביתו הלבושה שחורים, לצידה פסעו כמה נערים הלבושים גם הם בשחור.

הוא החליט לבדוק מה מעשיה והחל לעקוב אחריה.

בית הקברות היה אחד המקומות שתמיד הפחידו אותו, ואפילו כשמת דודו הקרוב נמנע מלהכנס לשם..

ביתו ואותם נערים קיפצו מעל החומה הנמוכה כשהם נעלמים מעיניו, שאול טיפס בכוח רב מעל החומה,נזער לבל יגלוהו.

עלטה שררה בבית הקברות, מרחוק יכול היה להבחין באור פנס קלוש.

צרחה החרידה את שלוות בית הקברות...שאול החל לפסוע במהירות, נזהר מן המצבות שהיו פזורות בכל מקום.

הוא התקדם אל עבר אותה עלומת אור שהחלה להתבהר יותר ויותר.

צמרמורת אחזה בגופו, על אחת המצבות ניצב אחד הנערים כשלרגליו מונח חתול שחוט, אותו נער טבל ידיו בדם אותו חתול מסכן, וכל שאר הנערים משחו את גופם בדם כשהם ממלמלים מן תפילה משונה.

שאול הזדעזע מן המראה, הוא התקדם לעברם כשהוא כעוס....

"למה עשיתם את המעשה הנורא הזה...?" שאל כשהוא נעמד מול ביתו והנערים.

"אבא? מה אתה עושה פה?" שאלה דלית כשמבט קפוא על פניה.

"מ..ה מה זה צריך להיות?" שאל בכעס.

דלית סימנה בעיניה אל הנערים ואלו החלו לכתרו כשהם מזמזמים בפיהם, אותו נער האוחז בסכין החל להתקדם לעברו...להב הסכין נגע בצווארו, והוא חש בסופו ההולך וקרב,הולך וקרב...