כוכב הים

 

שני כוכבי ים היינו, אני והוא. מעט קוצנים, צבעוניים, חיים בהרמוניה מושלמת עם הים. אני הייתי וורודה עם גוונים של אדום וכתום, הקוצים שלי היו מלוטשים ועיני גדולות ובוהקות. כוכי היה ירקרק, פסים בצבע טורקיז עיטרו את פינותיו. בכל יום נהג כוכי להפתיע אותי בפיסת זכוכית נוצצת, אצת ים מתוקה או תכשיט שנזרק לים מהעולם שלמעלה. אהבתי לטעום את אצות הים שנתן לי ולהתענג מהמתיקות שכוכי הוסיף לחיי.

 

בוקר אחד התקיימה תחרות במצולות. דגים התחרו בסגנון חתירה, פרפר וגב, צלופחים ניסו שלא להחליק מקרש עץ, צדפות השתדלו לא להיפתח ולמנוע את כניסתה של הפנינה. כוכי ואני תפסנו מקומות טובים ביציע והבטנו משועשעים במחזה המרהיב. מאות יצורי ים שונים ומשונים, מתחרים בתחרויות ספורט מוזרות, והפרסים.. סיבוב על גבו של דולפין לאורך המזח.

כוכי חיבק אותי ואני הסמקתי. למרות שלא ידע לדבר, וגם אני לא, ידענו לתקשר דרך מבטים בלבד. שפתיים לא היו לנו, אלא פה קטנטן שניתן להכניס אליו רק מזון רך.

 

הייתי מאושרת בזרועותיו של כוכי, כמו שלא הייתי מאושרת מעודי. רק להרגיש את עורו המחוספס, להסתנוור מגווני הטורקיז שלו. לא ידענו מהי חתונה, התמסדות או כל התחייבות בסגנון, אך היה לשנינו ברור שנועדנו אחד לשניה. לא היו הרבה כוכבי ים במצולות, לכן נאלצנו להתחבר לאלמוגים, למרות שהם לא היו חיים כמונו. כוכי נהג לצחוק עליהם... גם מחוררים וגם לא ממש חיים. מדי פעם היתה מגיעה מפלצת מהעולם שלמעלה ולוקחת אותם.

 

מאז שהייתי כוכבית קטנה, אימי הזהירה אותי. "תיזהרי מהמפלצת שלמעלה, היא מחפשת פרטים יפים שיש בים ומוכרת אותם למפלצות אחרות...". בכל פעם שהייתי שומעת את סירנת האזהרה של משמר החוף, הייתי תופסת מחסה מתחת לחול. אף פעם עוד לא הצליחו לתפוס אותי, לכן אינני מפחדת במיוחד מאותן מפלצות.

 

עד אותו ערב.

כוכי לא חזר הביתה מהעבודה. הוא עבד במפעל ליצור ממתקי-אצות, לכן נהג להביא לי לטעום מדי פעם. השעה היתה מאוחרת והים היה חשוך. הדגים שאחראים על התאורה התת-ימית, הלכו לישון להם כבר מזמן. ורק אני חיכיתי בפתח הבית, משתכשכת במים הפושרים ומשתדלת לחשוב מחשבות טובות. עד הבוקר חיכיתי לו, לא עוצמת עין. כובי לא שב הביתה.

 

לקראת הצהריים, בדרכי לתחנת המשטרה על מנת לדווח על העדרותו, ראיתי עיתון שוחה לידי. הושטתי פינה ולקחתי אותו. בעמוד הראשי הופיעה תמונה של כוכי, בתוך קופסה מהודרת עם עיטורים וחתיכות אלמוגים. עיניו עצומות ופיו פתוח לרווחה. על הקופסא הופיע מספר כלשהו. כוכי היה יבש לגמרי, התכווץ וצבעיו דהו. לא היו לו מים!

בכותרת היה כתוב: "עוד אחד משלנו נלקח לעולם של למעלה".