"אבא אני מצטער.." החלה לומר...שאול ליטף את שיערה ולחש: "זה בסדר!יפה שלי!"
"הו! ברוכים הבאים.ברוכים הבאים!" אמרה אימו שעמדה בפתח הדלת.
"מתי יבואו כל השאר?´שאלה בציניות
"אימא זה רק לכמה ימים" התחנן שאול בפני אימו.
"תעשה מה שאתה רוצה...אני אמרתי לך שלא תתחתן..."
"אימא דיי!!!" זעק שאול. אימו נסוגה לעבר המטבח כשהיא לוחשת מילים לא מובנות.
"רוצים לאכול?" שאלה לפתע ממעמקי המטבח.
"מה יש?" שאל שאול בחיוך-תמיד ידע שבמעמקי לבה אימו נשמה טובה.
"תכף אני מביאה את התפריט" ענתה אימו בחיוך מאולץ.
"יש קובה במיה כמו שאת אוהבת" פנתה לדלית."גם דודה של דורית מכינה קובה כזו." הוסיפה ואמרה.
"ולך הכנתי שקשוקה" אמרה לשאול.
"אוף אם השקשוקה אימא, גם אתמול אכלתי שקשוקה." ענה שאול- כשהבחין שהוא בורח ממסגרת הסיפור, חזר לעצמו.
"סליחה!" התנצל בפני הסופר.
" מתי יכניסו גם אותי לסרט?" שאלה אימו של שאול כשהיא מביטה בי באיום.
"אימא את יודעת שזה סרט דל תקציב...אין כסף להפקה!והם עובדים כרגע על התסריט" אמר שאול וניגש לשולחן האוכל.
ניגשתי גם אני וכל שאר צוות ההפקה לאכול ממטעמי השולחן העיראקי.
"מה קורה עכשיו בסיפור שאל שאול בעניין,"אי אפשר לסיים את הסיפור בשלב כזה."
"צודק מאה אחוז" אמר דרור המפיק הראשי-"קדימה לקפל הכל, דנה את תשטפי כלים, דרור סדר תפאורה, נחום שפץ את הסבתא."
דלית הייתה עצובה ובקושי רב הכניסה משהו לפיה.
"יהיה בסדר ילדה!" חייך שאול ומזג לה כוס של מים.
"דלית יכולה להישאר כאן כמה ימים?" פנה לאימו שחייכה ואמרה:"איזו שאלה...בטח שהיא יכולה להישאר כאן, גם ככה אני פה לבד ומשעמם לי."
"רק לכמה ימים.." ביקש שוב.
"אל תדאג בני, זה הבית שלך." חייכה ונשקה למצחו.
"קאט!" זעק לפתע דרור המפיק" דנה לנגב לשאול את המצח מהשפתון."
"מיד!" אמרה דנה כשהיא ניגשת אל שאול ומנגבת את מצחו.
"אי אפשר ככה!!!" זעם שאול כשהוא מתרומם על רגליו בכעס..."כל הטכסט הולך לי לאיבוד"
"אוקי אוקי נמשיך!" הורה דרור לאנשים שסביבו.
לאחר שסיימו את הארוחה התיישבו בסלון וצפו בטלביזיה- בערוץ 2 ראו את הבדרן המפורסם מובל למעצר."ממש כואב לי הלב עליו" אמר שאול בעצב.
"אבא אני הולכת לישון.." אמרה דלית כשהיא קמה מן הספה.
"תשני בחדר שלי..." אמרה לה סבתא וניגשה ללוותה.
כשזפזף בן הערוצים נקלע בדיוק להגרלת הלוטו-או אז נזכר בטופס שקנה בדוכן שליד ביתו
הוא שלף את הטופס המקומט מכיסו... מספר אחר מספר תאמו האחד לשני. הוא התרומם על רגליו בזעקת שמחה.
"מה קרה?" נבהלה אימו ושאלה.
"שום דבר אימא...שום דבר" אמר כשהוא מחליף תחנה בממיר.
"אלוהים ישמור..." אמרה מנומנמת וחזרה אל חדרה.
המחשבות החלו "לרוץ" בראשו-בית גדול, בריכה, יאכטה, ואולי לסיים את היחסים עם שרה אשתו שאף פעם לא איתו.
מרב מחשבות נרדם שאול על הספה כשחיוך של ילד מתוק על שפתיו.
דרור המפיק ,שכר מאבטח לאבטחו לבל מישהו מההפקה חלילה (והיו דברים מעולם) יגנוב ממנו את הטופס השווה עשרה מיליון שקלים.
לפתע התעורר, השעון הורה על השעה ארבע בבוקר, המאבטח ששמר עליו היה רדום וריח אלכוהול נדף מפיו.
שאול התחמק כשהוא פוסע על בהונות רגליו, נזהר לבל יקיץ מישהו מדיירי הבית הגדול וילך בעקבותיו.
בחוץ היה חשוך וקר, בשוגג דרך על זנבה של פיצי החתולה של השכנה עליזה.
זו צרחה, קיללה והלכה להלשין לעליזה.
הוא ניגש אל אחד הקיוסקים שהיו פתוחים כל הלילה וקנה שם בקבוק וודקה יקר, ביקש מן המוכר גם כמה כוסות פלסטיק.
בשדרה פגש את אלכס כשהוא ישן כתינוק בין עשר שמיכות פוך, נרגילה כבויה לצידו, וכמה חזיות התלויות על חבל שקשר מעץ לעץ.
"מה קורה שאול?" שאל בהפתעה."בדיוק באת שהבנות עזבו" צחק בצחוק מהדהד."ממש השרדות מה שעברתי כאן" הוסיף בצחוק מתגלגל.
"קח! הבאתי לך וודקה!" אמר שאול כשהוא מושיט לו את הבקבוק העטוף בשקית חומה.
"עזוב...לא שותה בשעה כזו" אמר לו אלכס בחוסר עניין.
"אבל באתי לחגוג!" צהל שאול משמחה.
"מה קרה? זכית בלוטו?" לעג לו אלכס.
"ממש נכון! זכיתי בפרס הגדול! עשרה מיליון שקלים." ריקד שאול וסחף בריקודו את אחת ההומלסיות שחלפה בסמוך בכסא גלגלים.
"ואתה יודע מה? אני נותן לך את כל הכסף הזה!" הוסיף ואמר.
"לא רוצה כסף...יש לי עשרים מיליון דולר בחשבון.." צחק אלכס.
"אתה צוחק עליי?"שאל שאול כשהוא מופתע מן התשובה.
"לא צוחק.,הנה תסתכל בדפי החשבון מהבנק" אמר כשהוא מניח בידו שובל של נייר.
לפתע שלף שטר בן מאתיים ₪ וקינח את אפו.
"אתה יודע משהו אלכס? עכשיו שמתי לב ששכחת לעשות מבטא ודיברת עברית טובה."
-אמר שאול כשהוא מביט בי בכעס.
"נוריד בעריכה "אמרתי בהתנצלות."תמשיך נראה לאן זה יתפתח" הוספתי בשעמום.
"אתה חייב לקחת את הכסף" כעס שאול והחל לחנוק את אלכס.."אתה חייב לקחת!"
כשהתעשת הבחין שאלכס חסר חיים."אלכס! אלכס!" ניסה להעירו.
ניידת עצרה בסמוך בחריקת בלמים, שני שוטרים פיליפינים יצאו במרוצה ממנה כשאקדחים בידיהם. על ידיו הונחו אזיקים ושאול הובל כלאחר כבוד כשהוא צורח:"איפה הכפיל? איפה הכפיל?" אל בית המשפט.
לאחר משפט בזק שהשופט לא הגיע, נמצא אשם בהריגה והוא נשפט לחמש שנים ע"י אחת מהמנקות.
על קירות תאו צייר באפר סיגריה עפיפונים לבנים, ומלאך הלובש שחור..כשפתחה את פיה ואמרה:"איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" הבנתי שהיא נזירה.
עכשיו אתם תחליטו אם זהו סוף הולם-כי יש לי סוף אחר שיסביר בדיוק מה כאן קורה..
