שאול הסוף או שלא.

פרופסור סמירנוף עמד על הבמה מול המיקרופון שבלט מדוכן הנואמים השקוף.

האולם היה מלא מפה לפה באנשי רפואה, אנשי ממשל ואנשי צבא בעלי דרגות קצונה.

"אנו נמצאים היום בפני פריצת דרך היסטורית!" פצח ואמר פרופסור סמירנוף בהתלהבות.

הוא הפנה ראשו לעבר המסך שהיה לצידו כשידו האוחזת מסמן לייזר מאירה עליו.

"זה המוח! וזהו אותו שבב ששתלנו במוחו של שאול!"

"למי שהצטרף אלינו כרגע אחזור ואסביר! לקחנו מתנדב בשם שאול, אדם ערירי, ללא משפחה ללא חברים ושתלנו במוחו את השבב שייצרנו, אני ועוזריי הנכבדים: פרופסור איגור טופולוב ופרופסור מיכה סנדרס.

התהליך היה פשוט...את השבב שתלנו במוחו של שאול ותוכנת מחשב מיוחדת שהמצאנו "שתלה בראשו מחשבות, דמויות, משפחה וחברים."

הוא נעצר לרגע בכדי ללגום מכוס המים שעל הדוכן.

"הניסוי הצליח מעבר למצופה" אמר בחיוך לכל תשואות הקהל.

"בעתיד אני רואה אנשים פגועי ראש ואחרים המבריאים ממחלתם...יש שימוש לשבב גם במלחמה! תארו לכם רובוטים הנלחמים במקום חיילים אמיתיים"

"אני רוצה להרים כוסית..." ניסה לומר אך נעצר ע"י אחת הנשים שישבה שם.

"הניסוי היה כישלון צורב...אולי תאמר פרופסור יקר היכן נמצא אותו שאול מסכן?" שאלה כשהיא נסערת.

"הוא נמצא...ב..." החל מגמגם.

"הוא נמצא בטיפול באחד ממכוני המחקר שלנו!" אמר בפנים מודאגות לאחר שהאדם שעמד מאחוריו לחש כמה מילים באוזנו.

"והוא יצא לחייו הרגילים בימים הקרובים" המשיך ואמר בחיוך מאולץ.

"לידיעתך ולידיעתכם קולגות וחברים" התפרצה אותה אישה התקרבה אל הבמה ואחזה את המיקרופון בידה.

"אותו שאול נמצא מאחורי סורג ובריח! הוא נאשם ברצח שלא ביצע...מי שצריך לשאת את העונש זה אתה פרופסור יקר!" אמרה בכעס.

"מה את מנסה להשיג סוניה?" פנה אליה הפרופסור בפנים נפולות.

"צדק! צדק! למה אותו מסכן צריך לשבת בכלא בגין רצח שביצע בהוראותיכם? "זעקה.

"הוא נמק בכלא כבר שנה,בין רוצחים מסוממים ואנסים, ובמה חטא?" אמרה בדמעות.

" שכחת שאת היית חלק באותו ניסוי?" צרח פרופסור סמירנוף כשפניו מאדימים.

"ומי כמוך יודע למה פרשתי!" אמרה כשהיא מצביעה עליו בכעס.

מאחד הכיסאות התרומם אדם גבה קומה הלבוש בהידור ופנה בקולו לעבר פרופסור סמירנוף:" ממחר הפרויקט מבוטל! אני מפסיק את המימון ומבקש להשמיד את אותו שבב שטני שהמצאת פרופסור!" " לא אתן ידי לניסוי שיצא לגמרי משליטתכם!" המשיך בכעס.

"מר בד..." התחנן הפרופסור בקול שבור.

"שלום לך פרופסור!" אמר אותו אדם ויצא בזעם את האולם.

בהמשך לאותו היום בשעת ליל מאוחרת נכנס אדם לבוש חליפה מהודרת לאחד מבתי הכלא המסוכנים ביותר בארץ, כשיצא החוצה צעד לצידו שאול כשתחבושת לראשו.

אותו אדם השאיר בידיו של שאול מעטפה שמנה והסתלק במכונית שרד שחורה.

ממול על המדרכה לאורו החיוור של פנס רחוב ישן עמדו: שרה אשתו וילדיו, אמו ואפילו אלכס עמד שם מחייך כשהוא בריא ושלם.

"כל כך התגעגענו אליך" אמרה שרה וקפצה עליו בחיבוקים ובנשיקות.

שאול חייך מאהבה והחזיר חיבוק חם.

"רגע...מי אתם?" שאל בקול חלוש.

"מי אתם?" לחש.

על גבעה במרחק מה משם עמדה סוניה כשדמעות זולגות מעיניה.

"פרופסור סמירנוף הצליח להקים לתחייה משפחה לשאול....לפחות גם זה משהו" הרהרה בלבה.

"חה חה חה " נשמע צחוק מטורף מתוך אחד מפחי הזבל שבסביבה.

מנשה שלף את ראשו מתוך הפח, פניו מעוותות ורצח בעיניו.

                סוף טוב והמשך בטח יבוא!!!