קינה

 "הציפור מנקרת                                      

אי שם בנפלאות.

נחמדה היא הציפור,

נקודה קטנה בחלון"

מקונן לו המשורר                                    

ממש לעת ערב.                                      

בכוס חלב הוא כָּלֶה                                 

בבוקר בדולח מתנפץ.                              

"כשהציפור אט מסתובבת                         

אי שם מנפלאות,                                       

עוד נחמדה הציפור,                                 

נקודה קטנה בחלון"                                

מקונן לו המשורר                                        

ממש עם עלות שחר.

אך לגימת חלב קטנטונת

בהפסקת העשר.

"אך כשהציפור נתגלית

והרחק מנפלאות,

מכוערת הציפור,

על אדן החלון"

מקונן לו האדם

מאחורי המשורר,

עתה על דגים וטקילה

על הסיפון שפעם אהב.