"וואחייאת עיוני אני רואה המון טלוויזיה כל היום וכואב לי הלב על הדודו דופז הזה. השיכנזאי הזה
אפילו צ'יגע את בגין עליו השלום. אבל פעם אחת חילק פרסים ואני קיבלתי מתנה אופניים בי אם אקס" אמר יחיא פתחי הקונקורדנציה והביט בבנו הגרוש עזרי המביט עימו לטלוויזיה
"ומה עשית בהם?" שאל עזרי
"נתתי אותם לינון ג'רופי לבר מצווה שלו!"
"יא אבא, יכולת למסור לי אותם. לא היה לי כלי רכב כבר שנים רבות!"
ועזרי שתק והביט בדודו דופז ואמר "ואללה בגין עשה עליו דיוואן שלם!"
"ועוד איך צ'יגע את בגין עליו השלום!" השיב עזרי "בחייאת חיי חשבתי להצביע פרס והמערך, אבל בגלל הדודו דופז שמתי מחל בקלפי , לא אהבתי את מה שאמר!"
"פרס זו ציפור טמאה! כפי שכתוב "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את הנשר ואת הפרס ואת העזניה "
"איזו אוזניה בראש שלך יא אבא. ממתי אוכלים אוזניה? אפילו עובדי חברת בזק המצ'ועממים לא אוכלים את האוזניה שלהם!"
"הם אוכלים ת'לב עם המשכורות שהם מקבלים! שנאמר "לא תלין פעולת שכיר!" השיב יחיא קונקורדנציה והוסיף: "ורק היום בבוקר קניתי אוזניות המן מהחנות של תנעמיייי!" רתח יחיא
"איחס, התנעמי הזה קמצן, מחזיק סחורה מלפני שנה.הם מקולקלות מאז פורים. בטח נכנס בפרג תולעים!"
ועזרי רץ לבדוק את האוזני המן ובאמת היו שם תולעים פצפונות בפרג ואחת מהן רדפה אחרי תולעת קטנה וכיסחה אותה נפש! ואז נזכר עזרי בבת של סעידה שקנתה קוטג' מקולקל והתאשפזה כל הלילה בכירורגית של בית החולים.
לעזרי נמאס. הוא יצא מן הבית, פסע ברחובות השכונה המוכרת עליו מימים ימימה כפי שאומר השיר "בזכרי ימים ימימה לעולם לא אשכחחחח!" ואכן עזרי לא שכח את שיכון המזרחי וכל בלטה וכל עץ בו הזכיר לו את ילדותו במיוחד עץ האקליפטוס הגדול בו נתקע עם אופניו ערב פרשת בשלח תשמ"ב. והוא נתקרב אליו ביראת כבוד לראות האם יש בו עדיין, באקליפטוס את סימן חבטת ראשו שפתח כמו אבטיח, שהרי ראש כוסה היה לו ויכל לבקע בו עצי עולה לבית המקדש שיבנה ויתקומם במהרה בימינו. ונזכר בבלטה המטומבלטה שלפני הבית של משפחת קורח ששם היה חשד שהם החביאו דולרים אבל לא הייתה שם בלטה כי אם דבר אחר בולט: ריבה נאה לבושה בלבוש חווה עליה השלום, אבל בעוד חווה לבשה עלה תאנה, הרי שזו הייתה צנועה הימנה ולבשה ג'ינס וחולצה צמודה לבנה והלה נסתכל בה בעיני עגל עקוד שמצביע ליכוד ואוכל מעקוד, לא מעקוד, סליחה, ג'חנון. ושת ליבו אליה. ורצה לראות הפרונט אולי צעירה היא שמא באה בימים ואולי כונפה עם אף גונזו, כאותו נץ מטורף שהיה מנגן בסקסופון בתכנית החבובות.
אך הנה עבר בחור ממושקף, יען משקפופר עם כיפת אתרוג על ראשו והביט בה ואמר במבטא פרסי:
"יעללה! את לא מתביישת? אלוהים יעניש אותך את ליבושה כמו ערבייה, השמש תעשה לך סרטן. יאללה תחזרי בתשובה יא כופרת!"
"תסתום את הפה יא פרסי קמצן!" החזירה הריבה שהתגלתה כבעלת פה ובאמת כבעלת אף גונזו. כונפה רחמנא ליצלן.השם ירחם וישלחה אל מנתח פלסטי אמן סלה.
"את והפרסוף שלך. יעני פרסוף בנדרעבס מטהרן. מאחורה את נראית כמו ג'ורא ומקדימה כמו סבתא ימימה! מהאף כמו מיטורף, ומהפה כמו נס קאפה. השדיים כמו של הסבתא של אפריים"
"ואתה חסדן לא קטן יא אידיוט! יאללה תחזור לפרס, שם תדבר לפני ההייאתולה" עשתה לו הריבה תנועה מגונה.
"אם ההייאתולה הוא כלב אז את חאתולה!" אמר במבטאו המתמשך
"ואם אחמדינג'ד הוא קוף תיזהר שלא תקבל ממני אגרוף!" חרזה בחרוז משלה
והלה נשא רגליו וברח ממנה. לא רצה להתעסק איתה.
ועזרי נבהל ממנו וגם ממנה והחליט לנסוע תל אביבה. ונסע גם נסע קרוב לשעהכשהוא חוצה את בני ברק ואת רמת גן ואת הבורסה והחליט לחסוך בשקל וחצי ועבר על פני הגשר של הרכבת וככה נכנס אל תל אביב ברגל ובלי אוטובוס ובשקל וחצי שהיה ובעוד שלושה עשר שקלים חפץ לטעום מרק טוב ובכל זאת נתאמץ והגיע שמה לאיזור בתי המשפט ושוטט בכוונה תחילה לראות האם דודו דופז יעבור שם ומי יודע אולי ייתן לו חתימה (ואולי אחר כך ירד לכרם התימנים וילגום מרק בשר משובח אצל ציון או מגנדה.)
והנה שיחק לו המזל וגיבור "שחק אותה" עבר שם בליווי משמר כבד של מלאכי חבלה וכפות בידיו וברגליו. ועזרי הביט בו ומיד עבר במקום בנו של זה ששם רטייה של שודדי הים הקריבים הלא הוא אסי דיין, הביט בדודו דופז ואמר לשוטרים: "תראו זה הסודוקו הגדול!"
ועזרי חשב שמדובר בו והתעצבן כשור הבר המובא לאיצטדיוני פמפלונה.
"אני סודוקו?" אמר עזרי "אם אני סודוקו אתה קוקו מוקו שאוכל אוסובוקו!"
"אתה צריך טיפול, יש לי תכנית מיוחדת כזו!" ענה לו אסי דיין
"ואללה מי שמדבר. זה אתה שצריך טיפול ואבא שלך היה צריך טיפול אחרי שנקבר בבור עתיקות כמו יוסף הצדיק!"
אסי התקפר וענה: "לאבא שלי הייתה עין אחת אבל הוא ראה יותר טוב מכולם!"
"כן בטחחחח. רק בחורות הוא ראה בעין אחת ובגלל זה לא ראה את הסכנה של מלחמת יום הכיפורים!"
"זה גולדה אשמה ולא אבא!" התגונן אסי
"גולדה, אולי גם תאשים את שרון?" הטיח בו
ומזל ששוטרים החזיקו את אסי והוא הורחק משם ועדיין דודו דופז היה במקום
ומי עבר שם אם לא הפרסי שלנו שהביט בדודו דופז ואמר:
"תתבייש לך עוכר ישראל משחק עם בחורות ושולח בריונים לפוסס הפרסוף של בת של דן מרגלית ולעשות אותו ערגלית. ככה מתנהגים יא פוסטמה! יא שותה אורנג'דה"
"מה השם שלך?" שאל דופז בבעסה
"באחאשיאן משה!" ענה
"מה יש לך משה מהאורנג'דה!, נדלק דופז
"אני יגיד לך מה יש לי. כשבנאדם עושה מפרסוף של מרגלית ערגלית זה מה שמפריע לי ואתה נשכת הכתף של הבחורה הפרסייה מארגנטינא והיא בכתה כל הלילה למה דופז הדביק אותה בחיידקים, חי השם יאללה תחזור ביתשובה יא דופז!"
ודודו שתק כי היה מבועס מימים של ישיבה בבית האסורים ועזרי אזר אומץ ושאל הפרסי:
"תגיד, מה יש לך מכל אחד ואחד שאתה מעיר לו ככה?"
והפרסי הביט בו ככה טוב טוב. הביט אנה ואנה, לקח את עזרי לצד ואמר בקול ובמבטא רגיל לגמרי:
"קוראים לי יוסי שילוני, אני לומד בחוג לדרמה באוניברסיטת תל אביב ואני עובד על המבטא הפרסי לקראת הצגה חדשה!"
"ומי הייתה הבחורה בכפר סבא?"
"זו אסנת, ערכנו שם דיאלוג לקראת ההצגה..."
