פרחי הזמן

מוקדש לבנץ פרידן, מפקד חטיבת אלכסנדרוני בסוף מלחמת העצמאות.

צעדתי בשבילייך מולדת

ירדתי על ברכיי, חפנתי רגבייך

עת החמה עם שחר נולדת

נגלו בפניי מיטב צפונותייך.

עת בגרתי, בשדות הלכתי

למען יישובייך חומה ומגדל

יחד עם רעיי גוננתי

בלהט רב ובנשק דל.

הגם אם שהיתי בנכר

לך שמרתי אמונים

בך בגעגוע הייתי נזכר

כקרן המפלחת עננים.

עת קוממיות ואויב בשער

בחירוף נפש דרשנו חירותך

ידענו ניצחון ידענו צער

עדים היינו לתקומתך.

עוד נושבת רוח תש"ח

שנצרפה באש הגבורה

בה לוחם היה כאח

בין בטוב ובין ברע

לא תשכך רוח תש"ח

גם אם תבער אש זרה

לנער אפנה בל ישכח

אומתנו זקנה, אך גם צעירה.

עם רדת יום אפסע בשדות

בהם עולים פרחי הזמן

הנה הם רמז וגם אות

כי לבטח נשב כאן.