תעצומה של אותיות

הגישו עצומותיהם

אני נאלמתי באין דיבר

הם שחו אלי

תן לנו חיים

ניהיה לך מצבת

ניהיה לך זכרון

הנציח דרכינו נשואות ומישקף

וכאשר יבואו עוברים ושבים

נגמוז להם בעינינו

ויקראו קריצות כתיבה אשר השארת

אני ישבתי בגן נטיעותי

עצבתי אל הרוח המבקרת

רכות היו לטיפותיה

היא נחה אלי וממני אל הנטיעות

מרשרשת פעמוני צליל

מזמנת להתקהל

רעש הגן בשקט וכפיו מחה מצמח לצמח

באומר השמיע קול ואת מגד החרה מעץ לעץ

ריחות הנועם הדיפו ואת רוגע משחו על כל מפגן

שאלו האותיות עד מתי תעלים עיניך

זכור לנו את המצבת ואנו נזקוף ראש

נקרא לכל הכתובים שיצהילו

ויסברו פניהם למבקר

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון