"תנגן היא צועקת, געגוע אכזר".

לכבודך, תדע
חרשתי שדות של געגוע.
אם רק יכולתי לנשום
מגע השיבולים על רגליי הפצועות.

עונות מתפזרות בתוכי,
לא נותנות מנוחה
וזה מרגיש קר וחם וכמעט
ואין לבד בזיכרון הנשבר.

ובדרך ההיא שהייתה,
אנשים עוד מחפשים
אילו רק זאת ידעו
לו רק ידעו
תשובות לא מוצאים
בכוכבים שאיבדו כיוונם.

לכבודך, תדע
קשרתי דמעה בדמעה
סימנים שקופים לעכשיו
שכבר לא מספיק לפעם של מחר.

ובקצה רחוב אחד,
פונדק סדוק קירות נייר
מילים שלא נאמרו
בתוך כוסות של תעתוע קר.

ובדרך ההיא שהייתה,
אנשים עוד מחפשים
אילו רק זאת ידעו
לו רק ידעו
תשובות לא מוצאים
בכוכבים שאיבדו כיוונם.