דרך חור של מנעול בדלת

לפעמים, היא אוהבת להסתכל על הכל דרך צורות פשוטות, כמו משולש ועיגול.


איכשהו, כילדה, חדר האמבטיה תמיד נראה לה המקום הכי מגונן בעולם, המקלחת הכי עוטפת עם מים חים ונעימים, ואסלת השירותים נראתה לה מקום נוח מאוד לישיבה בזמן הרהורים. או בריחות. לא מהתחתונים.
היא לא יודעת למה היא תמיד ברחה לשם, מה גרם לה לרצות להיעלם. אולי זו הייתה עוד דרך להתחמק מארוחת הצהריים שהיא שנאה לאכול כשהיא הייתה חוזרת מבית הספר, תמיד היא הייתה בעייתית באוכל, ושיטת הלשים-ראש-על-הכסא-ולהירדם-בכח לא תמיד עבדה, אז היא הייתה פורשת לשירותים ויושבת שם, ומחכה, סופרת קוביות על הקיר או חריצים על הדלת, עד שאמא תתייאש, שוב, ותרים את הצלחת מהשולחן.
במיוחד היא זוכרת ערב שבת אחד. היא לא זוכרת אם היא הלכה לחשוב או סתם לעשות פיפי, אבל היא ישבה שם, ושמעה את אבא חוזר מבית הכנסת ומקדש, והיא לא יכלה שלא- אז היא אמרה 'אמן' במקומות הנכונים, ועדיין כשיצאה- נעלבה עמוקות בפני ההורים ושאלה למה לא חיכו לה, גם היא רצתה לשמוע, אבל נותרה בלי תשובה הגיונית כשהם שאלו איך היא ענתה אמן אם היא אכן לא שמעה.

דרך חרכים צרים של שרותים ציבוריים, נדמה לפעמים שהעולם מסתכם ברצפות שהמנקה שכחה לנקות. ואז נכנסות מישהי או שתיים, קצת להגניות, צוחקות על הא ועל דה וקצת על קניות. ולפעמים על ההוא וההוא מתלחששות, ואז כבר לא נעים לה לצאת, כאילו שהיא מצוטטת לשיחות.
וככה העולם לפתע הופך להיות שטוח וצר, ופחות קל לתמרן עם הפסים של הדלת מאשר עם חור מנעול ממשולש ועיגול.

עד היום, לפעמים, כשיושבים כולם לארוחת שבת אצל הדודים, היא הולכת ובורחת לשירותים.
שם יש לה שקט, והיא מסוגלת לשבת ולחשוב, או לקרוא שם שעות, למרות שזה לא נוח במיוחד לשבת על אסלה. ככה זה כשיש משפחה גדולה. צריך למצוא אלטרנטיבות לשעת סיפור על המיטה.
ואז כשהילדים מתחילים להיות שבעים, הם מתחילים להתפזר ולהשאיר את השולחן לשיחות של מבוגרים, ועוברים למזדרון בין החדרים. היא אוהבת לשבת ולהציץ דרך החור, ולראות כמה יכול שדה הראיה שלה לגדול. או להצטמצם. הכל תלוי בזוית.
וזה תמיד נורא מעניין, לראות הכל דרך חור של מנעול. ולפעמים היא מקשיבה בלי שאף אחד ידע, ושומעת מריבות של ילדים או מתבגרים, על ההוא וההיא והמפקד מקורס קצינים, והתלחשויות ברומו של עולם המשחקים, והצעות חברות והכרזת ברוגז בין ילדות בגילאים שש עד שמונה.
ולעולם דרך החור יש ראש גדול ומשולש למטה, וזה לא משנה שהמפתח במקור הוא בכלל מוט עם שיניים. והיא שוכחת שהיא יושבת בשירותים, על אסלה, היא פשוט שוקעת לתוך הדמות של הרואה-ולא-נראה.

ויש פעמים, בסתם ימים רגילים, בסתם מקומות שהם לא הבית ולא ארוחת ערב אצל הדודים, שהיא הייתה נורא רוצה להיעלם. שפתאום יצוץ לה תא שירותים. שהיא תסתגר ותוכל לחשוב בשקט, או סתם להקשיב לעולם ולהציץ דרך החור של הדלת.
שהיא תוכל לנדנד רגליים שלא מגיעות לרצפה, להיות שוב רואה-שאינו-נראה, לראות את העולם דרך חור של מנעול בדלת, סתם בלי סיבה.
סתם כדי להבין שאם הכל מסתכם בחור של מנעול, עם משולש ועיגול, כנראה ששומדבר לא כל כך נורא.