אהבה - עבר ועתיד

מבינות צללים, של אורות הנר האחרונים,

עלתה אהבתי, האירה חבלי נפשי הנסערים,

נוגעת עינוגים בקסם עלומיך, הרוויים

בעדנת אהבתך, בסער לילותיך הלבנים.

שפעת תלתליך, על מצע אהבתי פזורים,

וענברי עיניך בורקים ברהב עינוגים,

עם משב הרוח הלוטפת, בשמי אהבים,

רמתה אהבתי אליך, לשיאים רמים.

ענוג הוא הליל ופעמי השחר הבאים,

רוויים בעינוג מימי מעינות עוגבים,

עם ניחוח הפריחה התלויה בענפים ,

בזוהר לוהב של ימי אהבתנו הרבים.

ארכין ראשי לאהבה, לאורם של כוכבים.

ולחן ענבלים תלויים, בזיכרונות קסומים,

מראשית ימי אהבתנו, ימי הלהט הכמוסים,

השזורים בגלימת עבר, לזיכרון יתרת שנים.

 נותרה אהבתי, אף עברו חלפו שנותינו, 

פעמי הזמן, לא האפילו זוהר עלומינו,

אף כי בגרנו , ובסלעי הזמן נגנזו ימינו

נאמנה לך שבועתי, לנצח אהבתנו.