לספור כוכבים

טיפות צעירות של איזה בוקר,

זולגות לאיטן על בדידות מפח.

צלילי ירח בוקעים מבעד להתחלות,

שניות שפיות קטנות

שהיו-לא היו מעולם.

זהירות,

מורה השלט

לא תמיד ישנה דרך

חזרה.

ועוד חזרה.

ואין קהל שיהיה שם,

למחוא לך דמעה.

אולי תפסיקי כבר,

לספור לך כוכבים.

הם לא יהיו,

כשתצטרכי להבין.

ליפול ללא הרף,

לתוך איזושהי שתיקה

שקיעה יפה לעת ערב

ואת שבה לחטאייך

כותבת אהבה.

זהירות,

מורה השלט

לא תמיד ישנה דרך

חזרה.

ועוד חזרה.

ואין קהל שיהיה שם,