שירים

ללא נושא7#

סודות נפרמים אט, אט בחדר קטן ואפור.
היא מרימה בזהירות את ראשה ולא מביטה שוב לאחור.
שמיכה קרועה, מסריחה מימים שעברו.
תלתל זהב נופל, ודמעות שהתייבשו כבר מזמן.
 
רצפה קרה,
הלב עוד יותר.
שיכורה שכרון חושים,
והאקדח ישן שנת ישרים.
 
~
דם ניגר מעל פני החלון,
אחות בית חולים ניגשת לבחון מקרוב;
 
צחוק מעוות מתגלגל לו בין שעות ערביים,
ושתיקה צורמת מחיכוך.
כשמסתכלים מבחוץ לא רואים;
 
הבט נא ילדי! הבט בילדך.
תחושה שנלוות לה שוב בתאווה...
 
ישנה היא בדמדומים,
וחושקת במתים.
ורדים הצמיחו קוצים,
והיא עודנה שכובה.
 
או שהיה זה כך תמיד?
 
~
יש המספרים על ממלכת ורדים קסומה...
היא שוכנת לה אי שם, מעבר למזח הכחול.
ביחד עם החלומות היילודים, שם כל הרהוריי ייאוש מתנפצים;
 
אך מהו זה קסם ללא אותה נשמה אבודה?
כי אם ידע הוא את התשובה...
נידונו כולנו למלנכוליה עמוקה.

תגובות